יש קשר בין הפרטה למשבר אמון של ציבור בהנהגתו?
הוספת תגובה לדף  מדינה בהפרטה - תהליכי ההפרטה המואצים של השנים האחרונות בכלכלה הישראלית מתרחשים בד בבד עם משבר אמון הולך ומחריף בין האזרחים להנהגה הפוליטית.
שם הכותב:  תוהה
נושא / כותרת  יש קשר בין הפרטה למשבר אמון של ציבור בהנהגתו?
תוכן ההודעה:  עוד לפני שקראתי את גוף המאמר, נתפסו עיני ומחשבתי בכותרת, הקושרת לכאורה בין תהליכי הפרטה מואצים עד מטורפים - תלוי בהשקפת-עולמו של המתייחס - למשבר אמון בין צבור אנשים למי שאמורים להנהיגו. המחשבה שלי נדדה מן המעגלים היותר רחבים למעגלים היותר מצומצמים: מרמת הציבור הישראלי כולו, שהשירותים ש'מדינה' בתור שכזו אמורה לתת לאזרחיה, והיא לא נותנת, ואובד אמון אזרחיה כלפי מי שנבחרו על-ידם לדאוג לכך שהמדינה תמלא את התחייביותה הבסיסית והעקרונית, לרמת התנועה הקיבוצית, וממנה לרמת הקיבוץ היחיד. מבלי להפוך את תגובתי הזאת למאמר בפני עצמו, אציין רק, שלדעתי התנועה הקיבוצית כארגון של כל הקיבוצים (כי הוא לא של הקיבוצניקים !) מועלת כנראה בתפקידים שחברי-הקיבוצים היחידים מצפים ממנה שתמלא כלפיהם (אבל אני מזכיר שוב: הרי היא לא הארגון שלהם !). מכאן שאובד הענין של חברי-הקיבוצים ואפילו של ארגוניהם - הקיבוצים עצמם באמצעות בעלי-התפקידים בהם - בעצם קיומו של ארגון התנועה הקיבוצית; קל וחומר שאין לקיבוצים ולחבריהם אמון במי שאמורים להנהיג בשמם את ה'רכבת' הקיבוצית ולשמש לה קטר. כך בקיבוץ הבודד: החבר הצטרף להיות חבר בקיבוצו הפרטי ובקיבוץ כאורח-חיים בכלל, עם דימוי מסויים, ציפיות מסויימות, ודרישות מסויימות כלפי הקיבוץ ו'הנהגתו'. החבר היחיד ויתר על מקצת ריבונותו והחירות האישית שלו והעבירם לנבחריו - בקיבוץ כמו במדינה - על מנת שימלאו בשמו ועבורו את התפקידים שהוא ציפה שימלאו, או שנמסר לו והוסכם על-ידו שתפקידם למלא. אם וכאשר הנבחרים מעבירים את מילוי התפקידים הללו בפועל לידי בעלי-ענין עיסקי, בתמורה כספית ישירה למילוי התפקיד למי שממלא אותו, ללא בחירה דמוקרטית שבסיסה הוא היכולת להחליט מי ימלא בשמנו ועבורנו את התפקידים שאנחנו מטילים עליו; כאשר זה מה שקורה (קרי: הפרטה), אין יותר צורך לא בארגון (מדינה, תק"צ או קיבוץ), אין יותר צורך בהליכי בחירה דמוקראטיים, אין יותר צורך במימון תפקידי המדינה, ה"תנועה", או הקיבוץ באמצעות הטלת מיסים על היחיד - - - בקיצור: אבד הבסיס הכי מהותי לעצם קיומם של ארגונים דמוקראטיים וולונטאריים יותר (קיבוץ) או פחות (מדינה). נוצר הבסיס העקרוני להווצרות אנרכיה, שהיא חוסר שלטון מרכזי, והווצרות "תאי שליטה" ספוראדיים, מתחלפים ומבוזרים ! כיום בעיקר על בסיס אינטרס עיסקי וכלכלי. החלופה היחידה לחוסר בסדר הזה הוא סדר מסוג אחר: השתלטות בכוח הזרוע או כוח הכסף, או כוח הציניות על השליטה ועל הנשלטים בחברה ! האם זה מה שקורה במדינת-ישראל כמו גם בתנועה הקיבוצית ובקיבוצים רבים "בשטח" ?
שווה לבדוק, לנתח, ולהסיק מסקנות, לפני שרכבת ההפרטות הדוהרת אל האנרכיה, עם הנהגות כמו שיש לנו לאחרונה, המנהיגות הפרטות גורפות וכוללניות בכל תחום, כבר תעבור את תחנתה האחרונה בדרך אל התוהו ובוהו החברתי, שמהותו 'איש לאוהליך', ביחד עם 'אדם לאדם זאב', במקום למשל: 'כל ישראל ערבים זה לזה', ובלשון התקנות שפורמאלית עדיין אמורות להסדיר את חיינו בקיבוצים. למשל: תקנת הערבות הדדית.
העתקת קישור