אהבתי את תגובתו של זוהר, וביחוד את המשפטים הבאים:
הוספת תגובה לדף  פסח, צו האדם - אם עושים ביושר את חשבון המה נשתנה באמת, מתברר שיותר מכל חטאנו לדבר הזה שניתן לכנותו אדם. בלהט מעשה ההשתנות ההכרחי, לא עצרנו לבחו
שם הכותב:  שיתופאי
נושא / כותרת  אהבתי את תגובתו של זוהר, וביחוד את המשפטים הבאים:
תוכן ההודעה:  "אני, שיתופיסט מבחירה חופשית, וקיבוצניק חופשי, בחרתי ובוחר כל יום, כמו
רוב רובם של חבריי הקיבוצניקים, לשלם מחיר גבוה על השתתפותי בקיבוץ
השיתופי הזה. ההשתתפות הפעילה והמודעת הזאת מעניקה לי את התחושה הנהדרת להיות שייך ולתרום לחברה הכי ראויה בעולם: החותרת לשיוויון בין השונים, הלוחמת לפרנסה בעולם עסקי קשה (אבל אפשרי), החולקת עם כל חבריי הצלחות וכשלונות, החותרת להשתפר מיום ליום.
בשביל ערכים צריך לשלם."
זה הזכיר לי את 'סולם הצרכים של אברהם מסלו', מודל ידוע וקלאסי בהתייחסות המקובלת אל מניעי אנשים בהתנהגותם. אלא שאני הקטן, ולא רק אני, חולק במשהו על המיבנה ההיררכי הקשיח, שעל-פיו רק בהתמלא צורך נמוך במידרג, יהפוך אפקטיבי המניע לספק צורך יותר גבוה. לפי הבנתי והתרשמותי, יכול אדם - ביחוד אדם 'ראציונאלי' ומודע לעצמו, להתנהגות, לנסיבותיה ולסביבתו - להעדיף סיפוק של צורך "גבוה" יותר במידרג, ואפילו להיות מוכן לשלם מחיר, כדברי זוהר, בכך שלא יספק במלואו או אפילו בכלל צורך "נמוך" יותר. הצורך הבסיסי ביותר שלנו, לפי מסלו, הוא צורך הקיום; מעליו הבטחון בעתידנו; מעליו הצורך להשתייך לקבוצת אנשים, ולהזדהות איתה; מעל לזה - הצורך בהכרת הסביבה החברתית בסגולותנו; ומעל לכולם - הצורך להגשמה ולמימוש עצמיים. ואני מכיר אנשים ויכול לדמיין לעצמי אחרים, שלמען מימושם העצמי למשל יוותרו על הכרת הסביבה, או ההשתייכות. או שלמען ההשתייכות יוותרו על הבטחון בעתידם או אפילו על משהו מצרכי-הקיום הבסיסיים שלהם בהווה. זה מה שהזכיר לי המשפט שציטטתי מדברי זוהר, איתם אני מסכים ! ש.
העתקת קישור