המחיר האישי של הקיבוץ (לעוזי, מס' 4 פסח, דודו)
הוספת תגובה לדף  פסח, צו האדם - אם עושים ביושר את חשבון המה נשתנה באמת, מתברר שיותר מכל חטאנו לדבר הזה שניתן לכנותו אדם. בלהט מעשה ההשתנות ההכרחי, לא עצרנו לבחו
שם הכותב:  זוהר
מקום מגורים:  קיבוץ
נושא / כותרת  המחיר האישי של הקיבוץ (לעוזי, מס' 4 פסח, דודו)
תוכן ההודעה:  ציינתי במפורש את התגובה של עוזי הכותב לדודו בעקבות המפגש שלהם, כי היא אחת התגובות החשובות, לדעתי, הנוגעת למהות החבר בקיבוץ, ושנכתבה על ידי חבר מתחדש.

ככה כותב עוזי:

"בידינו חברי המתחדש, שצריכים להחליט שנה אחרי שנה, כמה יירד מהתקציב/משכורת שלהם לטובת אלה שאין להם, ויש בזה איזו הכרה שבקיבוץ השיתופי זה כה מובן מאליו, ויש לי תחושה שהעובדה הזו מעמידה אותנו במבחן לגבי ערך האדם, וטוב שכך...".

זאת בדיוק הנקודה שבמשך תקופה אני מנסה לצבוע כ-ה-נקודה שארנון ואחרים, מתחמקים ממנה:

המשמעות המתמטית/כלכלית היא פשוטה: יותר קיבוץ = יותר מחיר אישי = יותר ויתור אישי על משכורת לטובת האחרים, האחר, הזולת.

לגבי בעלי השתכרות גבוהה, הבאתי את מנהלי מפעלים, ממלאי תפקידים מרכזיים בשיתופיים, אשר יודעים בדיוק מה "מחירם בשוק" ומה הויתור היומיומי (הכספי חודשי) שהם משלמים (בכסף) על היותם חברים בקיבוץ השיתופי!

כל אחד יכול לעשות את החשבון הפשוט, חברים אלה גם נפגשים עם עמיתים "עירוניים" או מופרטים, יש להם משפחות בחוץ, מסתובבים בארץ ובעולם, מובילים את הקיבוצים בקו הראשון של העשייה העסקית, תעשייתית עסקית בכלל, ואינם סתם "נחנחים", יודעים את "מחירם".

הבחירה שלהם, שלנו, בקיבוץ השיתופי היא רציונאלית, מתמדת ובעלת מחיר נקוב.

זה "לא מובן מאליו", וודאי שלא בזמננו כאשר מסביב האווירה היא הפוכה: מתכנסת, נעשית אגואיסטית ומנוכרת לזולת. שום דבר הוא לא מובן מאליו.

גם בקיבוץ המתחדש יש מחיר אישי והוא גובה המסים.

המסים הגבוהים חייבים להבטיח את הפנסיה התקציבית, את רשת הביטחון, את החסכון לימים קשים (של המשק המשותף), את הערבות הדדית, ואם נשאר (כי לא היו הוצאות רשת) את ההשקעות בענפים יצרניים שינפיקו מקומות עבודה של המשק, והכנסות עתידיות לכולם, לבעלים של האגודה השיתופית, של הקיבוץ מתחדש.

הסתמכות על מימון הרשת רק על פירות הנכסים היום, זה לאכול את ההון! - וזה לא לשלם מחיר השתתפותי פעיל בקיבוץ.

המסים הגבוהים גם עשוים להקטין את פערי השכר בין חברי הקיבוץ, דבר שעשוי לשמור על תחושת הסולידריות הפנימית.
אינני מאמין שתתכן חברה מלוכדת אשר יש בה עשירים ועניים (40000/20000 לעומת 4000/3000 לחודש!).

זה פשוט!
זאת התשובה לארנון אבני, זו "החזון" לשלמה גלזר. רוצים ס"ד? בבקשה! יש לה מחיר כמו בארצות סקנדינביה. (שם גם רמת ה"מאושרות" לפי הסקר העולמי האחרון הוא הגבוה ביותר!)

רוצים מתחדש? בבקשה: יש לו מחיר אישי בצורת מסים,
וההשתתפות האישית הפעילה, בצורת מסים גבוהים זה תנאי הכרחי, לא מספיק לקיבוץ מתחדש, לידו יש לטפח שוב את היחד, את הממד התרבותי ואת הרעיוני, החינוכי, את השיח הציבורי ולחזק את גרעין ה"קיבוציות" בתוך ה"קהילתיות" העמומה.

עוזי בן צבי נגע עכשיו בנקודה!
זאת הנקודה הארכימדית שתבדיל את הקיבוצים מהיישוב הקהילתי השכן:
המחיר האישי למען הזולת.

חג שמח, לדודו, לעוזי ולחברים, במרכז, בצפון, בדרום, במערב וגם במזרח.
זוהר
העתקת קישור