איש הגון היה עוזב את המדבר הפוליטי-הכלכלי
הוספת תגובה לדף  אליבי למלחמת מאסף - עלינו בזכות השיטה ונפלנו כאשר לא השכלנו לשנותה בזמן. אין טעם בחיפוש אשמים ואין מה לנהל מלחמות מאסף. תשובה לעזרא דלומי
שם הכותב:  זוהר
נושא / כותרת  איש הגון היה עוזב את המדבר הפוליטי-הכלכלי
תוכן ההודעה:  מבקר הגון, הרואה שההון נמצא בצמוד לשלטון היה אוסף את יזהר "מהצמתים של מר"צ", ויחד היו מצטרפים למפלגת העבודה, להון ושלטון, או כראשי מועצות גם לקדימה, ומצטרפים לשי חרמש.

כותב הגון ואובייקטיבי עם עצמו היה מחליף גם מפלגה וגם היה משנה את אורח חייו. למה לחיות בשקר?
איש עקרונות היה פשוט עוזב את הקיבוץ ומצטרף לבעלי בריתו הרעיוניים הקפיטליסטים, שלהם אין סתירות תודעתיות.

מתבונן ישר, הגון ואובייקטיבי לא היה מתעצבן ומתקומם מקיומם המוצלח של קיבוצים שיתופיים.
מתבונן ישר היה אומר לשיתופיים: "כל הכבוד לכם על ההשגים האדירים שלכם בתחום הכלכלי, כל הכבוד שאתם שומרים ומתפתחים למרות האווירה שלטונית-כלכלית הלעומתית הנמשכת מ1977. מאז הימין מנסה לרסק כל ביטוי לסוציאליזם, למדינת רווחה, כל ביטוי לקואפרציה.
"כל הכבוד שהתפתחתם כל כך יפה למרות היותכם ב"מדבר הפוליטי-הוני-שלטוני!", כך היה כותב האיש.

עיתונאי, סוציולוג, אנטרופולוג, כלכלן, הוגה דעות וסתם אדם סקרן מבחינה אינטלקטואלית היה עומד מול התופעה של מאות מנהלים מוצלחים ואלפי חברים מסורים זריזים וחכמים המתמודדים יום יום בעשייה כלכלית ועסקית, בשווקים בינלאומיים, בייצור, בשיווק, בתעשייה ובחלקאות בקיבוצים שיתופיים ומתחלקים במשכורות, באופציות ברווחים עם הכובסת והנויניק, שווה בשווה, ואינם מתעסקים באיך לחלק את עוגת ההכנסות באופן דיפרנציאלי. באיך לסבן את הרשויות, באיך לחיות "כאילו".

האיש המתבונן, אם היה הגון ולא "כתב מטעם ההפרטה", היה עומד מול התופעה הזאת משתהה, ולא רק משבח אותה כתופעה ייחודית, מוסרית, רואייה וגם מוצלחת במדדים כלכליים, אלא מנסה לחזק אותה, ולא מייחל להעלמותה מהעולם.

האיש הכנה, החותר לגילוי האמת, בעל הראייה הביקורתית אך גם בעל סולם ערכים סוציאליסטי, מתקדם, היה מפרגן לקבוצות ולחברים אשר כל חטאם היא לנסות לחיות בקהילה החותרת לשיתוף ושיוויון בין חבריה, של אנשים שונים, בחברה המודעת למגרעותיה ונלחמת בהן. האדם הזה היה מנסה לחזק את המגמות ההתייעלות שלהם, החינוך, התרבות והעשייה בכלל אל מול עולם ציני, אגואיסטי, מנוכר ומחלולק.

אדם בעל מצפון בעולמנו הציני היה מעודד את אמירתם הצודקת של השיתופיסטים לגבי אופיו וגבולותיו של המתחדש ושמירתו כ-קואופרטי שיתופי לעומת שכנו היישוב-הקהילתי.

איש, לא היה מייחל להעלמותם של הקיבוצים בישראל, אלא אם נוכחותם של אלה מהווים "סדין אדום" במצפונו המיוסרת הזועקת: למה הם כן ואני לא? כי באותו רגע האיש הזה, חדל להיות אובייקטיבי, נפטר מהמיקרוסקופ של החוקר, זרק את סולם הערכים המתקדם שלו, והכריז על עצמו ככותב מטעם "רוח ההפרטה והאינדיבידואליזם הכלכלי והחברה המנוכרת".
העתקת קישור