שוב עוזי טועה ומטעה (הפעם כנראה בתום-לב)
הוספת תגובה לדף  אורוול בליאונרדו - גברי ברגיל מסביר בשפה אורווליאנית את נפלאות ההפרטה. על-פי שפה זו שכר דיפרנציאלי הוא "דרך חדשה של שותפות ושוויון". תגובה למא
שם הכותב:  שומר-חוק
נושא / כותרת  שוב עוזי טועה ומטעה (הפעם כנראה בתום-לב)
תוכן ההודעה:  בדיעבד מסתבר שהבחירות הלכאורה דמוקראטיות למזכירי התק"צ, בקלפיות שהוצבו בקיבוצים (לחוד בקיבוצי הקיבוה"א למזכיר משלהם, ולחוד בקיבוצי התק"מ, כנ"ל), לא היו אלא מעין 'פריימריס' ללא בסיס חוקי ! רק מועצת התנועה הקיבוצית, ואולי אפילו רק מועצת הקיבוץ הארצי לחוד ומועצת התק"מ לחוד, היו מוסמכות לבחור את מזכירי התק"צ (שניהם ביחד ובעצם כל אחד לחוד). כי המזכירים אינם מזכיריהם של חברי-הקיבוצים. הם מזכיריה (או יושבי-ראש משותפים) של אגודה שיתופית שחבריה הן האגודות השיתופיות-קיבוצים. לחבר היחיד אין שום מעמד פורמאלי ישיר (שום מעמד !) במה שמכונה על ידנו ברוב תמימותנו הנוסטאלגית "התנועה שלנו". אין לנו תנועה, ואיננו חברים בשום אגודה אלא בזאת שהיא הקיבוץ "שלנו", שהיא החברה בתק"צ. אולי יש מאיתנו החברים גם באגודות שנוצרו בתהליך ה'תאגוד' של קיבוציהם. לסיכום: הבחירות ההן היו בסך-הכל מעין "המלצה פנימית" למוסדותיו של כל קיבוץ לחוד, במי יתמכו נציגיו ב'מועצות התנועות' לעת הצבעה על בחירת מזכירי התק"צ. רימו אותנו והשלו אותנו, מיסטר-יודע-כל. בעצם בחרנו אלקטורים, ממש אמריקה, המשמשת לנו מודל כל כך סוחף וקורץ. אני מודה: גם אני הבנתי זאת רק לאחרונה ! ש.ח.
העתקת קישור