לבעיית הבנים
הוספת תגובה לדף  בסך הכל דגניה - כבן עמק הירדן דגניה איננה זכורה לי כנושאת דגל של התנועה הקיבוצית. לפיכך, מה שקובע בהפרטתה איננו שם הקיבוץ, או מעמדו ההיסטורי, א
שם הכותב:  פלג
מקום מגורים:  ליזהר
נושא / כותרת  לבעיית הבנים
תוכן ההודעה:  לזה התכוונתי כשכתבתי בזמנו על בעיית הבנים ואי חזרתם ועל משמעות הכשלון הזה. הותקפתי אז על ידי מחנכים ידועים שאיך אני לא מבין שבחירתם של הבנים צריכה להיות חופשית ערכית ולא נכון בכלל לצפות מהם שישובו,וכך דרכו של עולם.. אפשר להתווכח האם זו דרכו של עולם. להערכתי ברוב העולם עדיין בנים נשארים במסגרת החיים של הוריהם,אף כי לא בעולם המערבי המודרני, זה נכון. מחנך אחד, הרגיל לתחוב לפי דברים שלא כתבתי, אפילו טען שכתבתי כאילו השינויים שנעשו,בהם האשם לעזיבת הבנים. לא ממש משנה שנכתב בפירוש שתופעת העזיבה מלווה את התנועה כבר שנים רבות, מאז העשורים הראשונים. העזתי גם לטעון שמותר להגיד לבנינו היקרים שגם הבחירה בחיי קיבוץ, להשאר בו ולקיים את צורת חייו המיוחדת, גם זו בחירה ערכית. מאמרו של יזהר, בו גם הוא כאב כבר מוותר על המהות האמיתית של מה שאנו קוראים חבר וחברות בקיבוץ , מוכיח גם את הטענה כי הקיבוץ, בנסיונו למשוך את בניו ולראות דווקא בהם את הממשיכים, כורע ברך לפניהם ומוותר על זהותו המיוחדת. זה מתחיל בכך שמותר להם להיות תושבים לשנה, אחר כך זה נהייה בלתי מוגבל בזמן ומי יעז להלחם בהוריהם,אחר כך מותר להם לעבוד בקיבוץ כשכירים, אחר כך ממציאים בשבילם מיני הגדרות כמו חבר בעצמאות כלכלית.. המחשבה שדווקא בנינו שלנו הם הגורמים לזילות זו של הקיבוץ היא קשה במיוחד.
העתקת קישור