בזהירות רבה: יש סימנים מעודדים - ציפורה
הוספת תגובה לדף  בין פשרות להסדרים - בוויכוח על גובה חוב, ניתן להגיע לפשרה של "חצי – חצי". בוויכוח על שמירת שבת או אוכל כשר, קשה להגיע לפשרה כזו. אולי עדיף הסד
שם הכותב:  ציפורה
נושא / כותרת  בזהירות רבה: יש סימנים מעודדים - ציפורה
תוכן ההודעה:  שלום חברים
כשאין לי מה לתרום כתגובה למאמרים בשווים, או לתגובות, אני שותקת. וכך עשיתי תקופה ארוכה כי הרגשתי שמיצינו את רוב הנושאים. בסה"כ אני מרגישה כאן די בסדר, אתגר גדול בשבילי הוא לכתוב במחשב, אבל עם אמנון ב"ד יכול, אז גם אני.

אחת הבעיות בשיטה הזאת של התגובות, שמצטרפים חדשים אינם קראו את הדברים הקודמים לא השתתפו בדיון על ה"אפיפיור", הדיזסוננס- הקוגניטיבי, על הפוסט-מודרניזם, על הקואופרציה... על ניהול כושל ונושאים אחרים ורבים. וחבל.
כי העניין הוא לעלות כל פעם למדרגה גבוהה יותר של השיח הציבורי הקטן שלנו כאן, למדרגה גבוהה יותר ממנה רואים ומבינים טוב יותר, רחב יותר, עמוק יותר, ומגלים אופקים חדשים אותם חייבים לכבוש. אחרת זה כמו להתסתובב במבוך ללא מוצא.

"שווים" � שווה יותר
מאמרים מצויינים מתפרסמים ב"שווים", אין למצוא היום מאמרים ברמה ובסוג הזה בשום פרסום אחר. חסרונו של פרסום ברמה כזאת הורגש מזה כמה שנים, לאיזון "השופרים של השינוי" המודפסים.

עזרא דלומי, דודו פלמה,פלג מור, יזהר בן נחום, רפי אשכנזי, אלשיע שפירא, אורי הייטנר ואחרים שוודאי שכחתי, מעלים ברשימותיהם האינטרליגנטיות חומר רב למחשבה, לבדיקה עצמית, לאוורור מושגים. ומוציאים לאור השמש מושגים-מאובנים המהווים אתגר לכל מי שחפץ בחיים משותפים ובעלי משמעות. ועל כך תודה גדולה ל"שווים", על הגיוון, על היחס המכובד אלינו הקוראים, של כמה מאמרים בשבוע! על העריכה!
איכות, זו המילה שלי ל"שווים"!

חסר לי מאד
מה שחסר לי, לצד שווים המוציא לאור דעות ופרשנות לרוב הוא פרסום של נתונים מספריים, כמותיים, סטטיסטיים. "חומר הראיות" (מזוז?), מסמכולוגיה, נתונים כמותיים שהם הבסיס למחקר (גם ההיסטורי, התחום הקרוב אלי), לצד עדויות אישיות, סיפורים ואגדות המקום (המובאים בעיתונות המודפסת). חבל שאין בנמצא פרסום עדכני כזה על הקיבוצים שיביא חומר גולמי של נתונים דמוגרפיים, כלכליים, "חלוקתיים" ועוד. כי רב הנסתר על הנגלה, ועל העמעום הזה חלק מהמגיבים כאן מניחים הנחות שההוכחות שלהן מהן והלאה...

התמונה הכללית משתנה?
ממאמרי העיתונות הכתובה, מהדיווחים של התנועה של מועצת התנועה על הפערים ויחסי עבודה, מהכנסים המתוכננים בנושאים הללו, מכנס געש שהיה וכנס עמיעד שיהיה, מכל אלה, מתחילה להתגלות לתמונה שונה במקצת מבעבר, עבורי לפחות. מכל מה שקראתי בשנים האחרונות, "שנות אופוריית השינוי", שנות "האפיפיורות של טל, ומסעי הצלב של השופררנים".

מ"אבני סימון אלה", כגון דיווחי התנועה השונים, אני למדה שהתנועה "התעוררה" ונדרשת לנושאי "ערכי הליבה" של הקיבוץ-המתחדש: ערבות הדדית, פערים (נושא המועצה, לא יותר ולא פחות), יחסי עבודה וגיוס כספים לפנסיה.

"לו עוזי היה מזכיר התק"צ..." כתבתי וחזרתי לקרא, לא היו מגיעים לאבסורדים לסתירות קשות, לא היו קוראים למועצה ולכנסים "מתקנים". לו היו מתכננים בזמן, מדריכים, עומדים על המשמר בזמן אמיתי, היו מצבם של חברים רבים טוב יותר, בטוח יותר, קיבוצי יותר. ולו במקביל למילים שבמועצות, במקביל ל"ממדים התקנוניים והמשפטיים" היו יוזמים "דיונים נוקבים" בנוסח ה"אני ואנחנו" של דודו, אם היו מפסיקים את הרטוריקה של נתן טל (האפיפיור) ללא מורא ומשוא פנים, ומחדדים את הבעיות בנוסח "הצ'פצ'יק של הפירמידה" בנוסח דלומי, היינו, כל הקיבוצים, במקום טוב יותר. אם היו קוראים למהרסים שבמתחדשים "ברברים" בזמן אמיתי, לאלה שהמילים סולדריות, ערבות הדדית, סוציאליזם הומני ודמוקרטי, זרים להם, אנכרוניסטים להם, מפריעים להם, אז השיח היה יותר כנה, יותר גלוי ויותר בונה. וה"קילרים" המתגאים בגילוי הקפיטליזם התחרותי (כמו בכתבה של ערוץ 2, כמו הרייכמנים) , אלה היו נשארים מחוץ לשיח הקיבוצי, ולא משליטים עליו את "הדטרמיניזם-הסופני" שלהם.

לימוד יקר מדי
שכר הלימוד של הקיבוצים המופרטים, התגלה כגבוה מדי בשביל התואר שמקבלים בסוף: העדויות הקשות מהעיתונות בעת האחרונה יכלו להמנע לו היו נוקטים ב"אסטרגיות" שונות, ובזמן. (כמו למשל הפיאסקו של בג"צ הקשת המזרחית, כתגובה על התיאבון של קיבוצי המרכז (נתן טל שוב?), במקום איחוד כוחות "צדק חלוקתי פנימי קיבוצי" וקופה משותפת ומאזנת לכלל הקיבוצים בנושאי הקרקעות!).

אני חוזרת, החטא היה להשאיר את השטח רק ל"מזכירי קהילה", ל"מנהלים" ששילמו הון תועפות ל"יועצים-חיצוניים" (ראו את הכתבה של ניר מאיר בדף הירוק 25.1.2007, מאיר לקח את גיורא פורמן כאסטרטג, ובצדק) בשביל שלוותיק יהיו 2400 ₪ לחודש, זה ציון "נכשל" לכל הסיפור: ולהנהלות עצמן ציון "בהצטיינות" על ה"שינוי", שהיטיב איתם, ליועצים שעשו כסף רב באמצעותו.

הפוך על הפוך
דלומי כותב "בין פשרות להסדרים", ואני מצטערת שנתן טל לא נבחר לקדנציה נוספת, לו המגמה הקיצונית שלו הייתה נמשכת אז והיה מנסה "להכריע" בכוח את כל הקיבוצים בעד הפרטה, כי הוא והשופררנים שלו בתקשורת לא סבלו את ה"דיסוננס בהקוגניטיבי" שנוצר אצלם בשל קיומו של הקיבוץ השיתופי לידים. נוכחותו של השיתופי הצביע עבורם על פער בלתי נסבל בין ה"רוצה" ל"יכול". רוצה להיות "קיבוץ" אבל לא יכול. כאשר ה"קילרים" מראש לא רצו "קיבוץ" אלא את הרווחים של ה"ההפרטה" לעצמם, וכל השאר תפאורה להעביר את התהליך. תפאורה שמשרתת פסיכולוגית וחברתית (כאילו) את השופררנים ואת החברים במעבר האיטי לחיים קפיטליסטים.
לו הקו הכוחני, של "ההכרעה" היה ממשיך, היינו מגיעים אולי, לפתרון שעזרא קרא לו בצדק "ההסדרים" בין שני מעגלי התנועה, לפעמים הגישה של "כמה שיותר גרוע יביא ליותר טוב (מאו?)". אינני יודעת. הרוח השתנתה, הסימנים של התנועה, של העיתונים רומזים לנו שמשהו בשטח ובעיקר בתודעה משתנה, ה"גילויים" חדשים על הוותיקים, על הפערים על העדר חוק וסדר בנושאי יחסי העבודה ועוד, סדר וסבירות בנושא "בשוק (הגזל) המנהלים והיועצים החיצוניים" (ניר מאיר), כל אלה הם עבורי סימנים ש(איך אמרנו לפני הסלולרי?) האסימון מתחיל לנפול.

אינני מרגישה כאן בתגובות השתתפות של חברים מתחדשים רבים וחבל, גם לא קראנו בעיתונות על "שיח נוקב ומעמיק" שלהם בנושא עתיד הקיבוץ-המשתנה, ולכן אין לי שום "ראייה" (שוב מזוז) לקיום שיח כזה.
מצד שני קיימת הפעלתנות מבורכת, לדעתי, של כותבים בנושאי זכויות החברים, הרשם, תקנות הסיווג, נציב קבילות חברים בתנועה. כל אלה הם סימנים מעודדים לסיום של "שתיקת הכבשים" � אולי.

הייתי רוצה לראות גם פרסומים על הקיבוץ השיתופי, פתרונות, דעות, רעיונות חדשים, נראה כאילו נמצאים ב"קרב בלימה" ולא פריצה אל עבר העתיד, למרות שיש התפתחויות כלכליות וחברתיות חיוביות, אין "שיח" בנושא.

לסיום, תסלחו לי על אריכות דבריי שהתבשלו במשך הזמן האחרון.

בברכה, ציפוריירה הזקנה.

(הבת שלי שעוזרת לי במחשב העירה לי "פחות גרשיים וסוגריים, אימא", אבל אני לא יכולה, אז סליחה גם על הכתיבה המיושנת שלי).

העתקת קישור