'אקלקטי' כמושג חיובי וקונסטרוקטיבי ( בעקבות זוהר)
הוספת תגובה לדף  בין פשרות להסדרים - בוויכוח על גובה חוב, ניתן להגיע לפשרה של "חצי – חצי". בוויכוח על שמירת שבת או אוכל כשר, קשה להגיע לפשרה כזו. אולי עדיף הסד
שם הכותב:  לומד מכל אדם
נושא / כותרת  'אקלקטי' כמושג חיובי וקונסטרוקטיבי ( בעקבות זוהר)
תוכן ההודעה:  אומרים "איזהו חכם. הלומד מכל אדם !" זאת תגובתי המיידית למקרא דבריו הנבונים ומאירי-העיניים של 'זוהר' לעוזי ("לא התבדלות אלא תמיכה חיצונית". תגובה מס. 3).
לפני כ-30 שנים למדתי מה שמכונה 'מדעי-ההתנהגות' ובהם גם פסיכולוגיה, אצל מורים ומרצים שבאו מכל מיני 'אסכולות' ונהו אחרי כל מיני תאוריות, ש'התנגשו' זו בזו, סתרו זו את זו, ואנשיהן גם ביטלו אלה את אלה עד זלזול. בין האסכולות והתאוריות - שתיים בולטות בקיצוניותן: 'פסיכולוגיית-המעמקים' או הפסיכולוגיה ה'דינאמית' מבית מדרשו של זיגמונד פרויד קשישא, והאסכולות ה'התנהגותיות', וה'ביהוויוריזם' במרכזן. היתה בין חסידי השתיים 'מלחמת-עולם' של ממש ! והנה התמזל מזלי ואחד הקורסים בו למדתי היה אצל מורה שבמקורה באה מהאסכולה ה'דינאמית' (פסיכואנליזה וכל השאר), ולאחר זמן היא 'נלכדה' ו'עשתה הסבה' לתורתו של סקינר (ביהוויוריזם ו'עיצוב התנהגות'). הקורס שלמדנו אצלה (וה'סמינר' המעשי) היה בעצם סינתיזה של 2 הגישות, ששתיהן גם 'מסבירות' הכל בעולמנו, וגם מציעות שיטות להתמודד עם מה שאנחנו עושים, לא-עושים, מרגישים, או 'נתקלים' בו או בגללו. והנה התובנה איתה יצאתי מאותו הקורס (שיעדו היה בעצם למידת הטכניקה של 'כלכלת-אסימונים' כשיטת-סיוע ו'טיפול'), היתה - שניתן ללמוד מכל אדם ותאוריה ו'אסכולה'; ש'חכם' לאמץ את מה שמתאים לכל ענין ונסיבת-זמן או מקום, וכמובן לכל אדם בו אנחנו עוסקים; וכדאי ומועיל להסמך על 'הסברים' ואופני ניתוח והבנה, ובהמשך - לעשות שימוש ב'טכניקות' וב'שיטות' הלקוחות 'מכאן ומשם', שוב - על-פי האיש, הענין והסביבה ! זאת הגישה המכונה 'אקלקטית', שיש מי שמצמידים לה נופך שלילי (לא רציני. לא מתמיד. הפכפך. 'זיגזג' וכו'), ויש מי שרואה בה (שוב במובן החיובי והקונסטרוקטיבי, ולא לשם גינוי על 'כדאיניקיות' אנוכית ובלתי מתחשבת) - "מזה קח, וגם מזה אל תנח את ידך".
לשם 'היתלות באילן אחר', לא פחות גבוה מן הפסיכולוגיה, נזכרתי בויכוח המיתולוגי שבין בן-גוריון לבין 'החזון-איש' בשחר ימיה של מדינת-ישראל. אותו 'מדרש-משל' שסיפר 'החזון-איש' לב.ג. על 2 העגלות הרתומות לחמורים המגיעות ל-2 קצות גשר צר, זאת מפה וזאת משם, ורק לאחת מהן יש אפשרות לעבור על הגשר, בעוד על השניה להמתין בקצהו. "עגלה אחת מלאה וגדושה כל-טוב" גרס'החזון-איש' "וזאת עגלתנו, החרדים לתורת-ישראל והנוטרים את חומותיה, ונושאים על גבנו כל הימים את מורשתה. העגלה השנייה - ריקה ואין בה כלום. זאת עגלתכם, פורקי-העול והמצוות; הכופרים בעיקר. הרי ברור מי צריך להמתין, ולפנות הדרך למי !". ואני'הקטן באלפי מנשה' דווקא גרסתי וגורס, שאין - לא ביהדות ולא בפסיכולוגיה ולא ב'קיבוציות' - "הכל או לא-כלום". אין ה'אמת' כולה אצל האחד, בעוד האחר כולו שגגה וטעות ואשליות וחלומות-שווא, וריקנות. יש לזה ויש להוא. ולשניהם יש מה לתרום לאחר. אם נהיה חכמים, ולא רק תמיד צודקים בעיני עצמנו, נלמד ללמוד מכל אדם; לאמץ כל שיטת-הסבר וחשיבה, כדי לבחון גם (!) לאורה את הטעון הסבר ובחינה; ובעיקר - לאמץ, לשם שימוש מעשי, מכל שיטה וטכניקה, את המתאים לענין, לאדם, ולנתוני ה'סביבה' (זמן, מרחב, מקום, שותפים בפועל ובכוח, וכו'). ואת הסיפור על הארבעה שנכנסו ל'פרדס' נשאיר להזדמנות אחרת. ל.מ.א.
העתקת קישור