בסלע חצבנו עד דם
הוספת תגובה לדף  בין פשרות להסדרים - בוויכוח על גובה חוב, ניתן להגיע לפשרה של "חצי – חצי". בוויכוח על שמירת שבת או אוכל כשר, קשה להגיע לפשרה כזו. אולי עדיף הסד
נושא / כותרת  בסלע חצבנו עד דם
תוכן ההודעה:  איים בזרם:
עזרא מאמר מאתגר, על שני חלקיו. לדאבוני המצב הרבה יותר מורכב היום מסך כל הידיים שמרימות את כפפת הדיון:
ישנם חברים חובבי שיתוף שנלכדו בקיבוץ מופרט. ישנם קפיטליסטים חזיריים שלכודים בקיבוצם השיתופי. ישנם כאלה שנמצאים בקיבוץ, זה השיתופי או זה המופרט, רק מתוך אינרציה, עיפות, חוסר אומץ לקום וללכת. לכודים בקורי העכביש שהחיים והם עצמם טוו סביבם.
אבל מפה הבעיה נעשית רק הרבה יותר מסובכת, כאשר היא עוברת לפערים שבין קיבוצים ולא רק לפערים בין חברים. כמו שאמר לי חבר מקיבוץ שיתופי על חברי הקיבוץ השכן "שיאכלו את החרא שבישלו לעצמם אני לא אשם בזה שהקיבוץ שלנו במצב כלכלי יותר טוב?!". אי אפשר לדבר על הפרטה רק ברמת המיקרו של הקיבוץ הבודד, כאשר ברמת המאקרו, זו של התנועה, הפערים העצומים שהיו קיימים בין קיבוצים, הקדימו בהרבה את הפערים שבין חברים בתוך הקיבוצים. משם, מהמאקרו נותר לה רק לחלחל אל תוך הקיבוץ הבודד והחלש כלכלית. כי עיצוב מעביר משמעות. כמו שאתה זוכר.
כאשר אנשים נמצאים שלא מתוך בחירה ויצירה בתוך הווית חייהם, לא משנה מצב הצבירה של המעטפת העוטפת אותם. לכן הדיון איננו היום "שיתופיים נגד משתנים"- או מישמנאים נגד מירזנאים (אם אתה זוכר את הספר), אלא בין אנשים ונשים שהם איים בזרם העכור של המציאות המבקשים ליצור לעצמם גשרים שיחברו ביניהם.
בסופו של דבר זה יהיה כמו בשירו מהפך המציאות של זאב. יבוא כל "מי אשר לב הצמא לאור (ולא משנה מאיזה מעטפת הוא בא שיתופי או חדשני) יישא את עיניו ויבוא אלינו לאור- ויבוא!"
העתקת קישור