לא התבדלות אלא תמיכה חיצונית
הוספת תגובה לדף  בין פשרות להסדרים - בוויכוח על גובה חוב, ניתן להגיע לפשרה של "חצי – חצי". בוויכוח על שמירת שבת או אוכל כשר, קשה להגיע לפשרה כזו. אולי עדיף הסד
שם הכותב:  זוהר
נושא / כותרת  לא התבדלות אלא תמיכה חיצונית
תוכן ההודעה:  עוזי שלום

השיח המתפתח כאן הוא ללא ספק חשוב, מעניין ומועיל.
התרומה של דודו פלמה, בעיקר ביוזמתו לדיון ה"מסנטז", (סינטזה בין שיתופי למתחדש) במקום לויכוחים "שוללים" הוסיפו והביאו לכנס עמיעד. וזהו ביטוי ממשי לרצון להדבר, לגשר, לסנטז.
עזרא דלומי משתלב בדיון, ומחדד את ההבדלים בין השיתופי למופרט, והציב את הדילמה על השפיץ של הפירמידה, בצורה ברורה ותוך הנחה שאין צורך להסביר מהו סוציאליזם (8000 לכל אחד) ומהו אגואיזם (30000 למעטים). השימוש בקודים ידועים מקל על הדיון. חידוד ההבדלים והגדרתם, ללא טישטוש ריטורי הוא תנאי הכרחי לתחילת הדיון. במאמר השני מציע חלופות לפתרון הדיון הרעיוני. כי זהו דיון רעיוני, לא טכני, לא תקנוני אלא אידיאולוגי במהותו. עזרא מסתכל על המחלוקת הן ממבט מקרו / תנועתי / כללי בפתרון ה"הסדרים", וגם מנקודת הקיבוץ / החבר בפתרון ג' "הפשרה".
להבדיל מפלמה, שבאופן דיפוזי מביא את הבעיות (של הקיבוץ מלפני 40 50 שנה, ולא של המתחדשים או השיתופיים היום), כאן דלומי באופן חד, ברור וקולע, מביא את הצעות או דרכי לפתרון.

עוזי, אינני רוצה לעבור על כל משפט שלך. בגדול אני בעד דיבור, כתיבה, דיבור חד, וודאי שמפגשים.

ברצוני להתייחס רק לנושא אחד שהעלת: סכנת ההבדלות של הקיבוץ השיתופי.
הקיבוץ השיתופי אינו מתבדל או מסתגר, אי אפשר להסתגר, וזה טוב ש'העולם נכנס לקיבוץ', והקיבוץ בוחר מה לקחת ממנו: גלובליזציה ושיווק בינ"ל - לוקח!, ניהול משתף ומתקדם (בדרך סיבובית: קיבוץ-עולם-קיבוץ) - לוקח!, איכות הסביבה וחינוך וכבוד לטבע: מה זה לוקח?! מודרנה בייצור, בשיווק, בהתחברויות עסקיות בארץ ובעולם: לוקח ומשתתף!.
ועוד איך שהקיבוץ השיתופי פתוח וקשוב לעולם הגדול עוזי. ולוקח ממנו מה שמתאים לו. מי שטוען "התבדלות", הסתגרות מנסה לצייר בכוונה את הקיבוץ כ"נטורי כרטא", ברשעות מניפולטיבית לצורך הצדקת ההפרטה. כאשר תמיד ההפך היה נכון.

יש עולם ויש שיתופי, השני יתקיים כל עוד לחבריו, מנהיגיו תהיה מסננת ערכית-רעיונית. להביא מהעולם את הטוב, את המועיל, את המפתח (עסקים, קהילה, חינוך תרבות!), להשאיר "בחוץ", מה שבתכלית נמצא בניגוד לקיבוץ ועלול לפורר אותו: שכר דיפרנציאלי, שיביא לפערים, למעמדות מנוכרים ומובחנים בתוך הקהילה הקטנה, שיפוררו את בערבות הדדית, את הסולידריות, את הקיבוץ של חברים שווים.

עוזי, אין תעודת ביטוח או שטר ביטחון. כתבתי ואני חוזר: כל עוד יש ויהיו לחברים, למנהגי הקיבוצים את "מערכת החיסון השיתופית", משקפיים לסינון קרינה מזיקה, משקולות אלקטרוניות למיון החלקיקים טובים ומזיקים, בקיצור כל עוד יהיו השכל והלב להבחין בין עיקר וטפל (מה"עולם" החיצון), בין המועיל למזיק, בין הסוציאליסטי לאגואיסטי (כדברי דלומי), אז הקיבוץ י-ת-פ-ת-ח כיישות שיוויונית שיתופית. קרסה מערכת החיסון?, הלכו המשקפיים?, משקל האגואיסטי הכריע?. הלך הקיבוץ והתמזג טוטאלית עם ה"עולם".

לכן אין כאן התבדלות! עוזי, יש הבחנה, לקיחה מושכלת ושקולה שלא נגררת אחרי אופנות, רטוריקות ומניפולציות פרסומיות.

אינני רואה, כרגע, מה הקיבוץ השיתופי יכול ללמוד מהמתחדש, וזאת אני אומר עוזי במלוא הרצינות ובלי שמץ של התנשאות, חו"ח!! למה? כי אם יש משהו שכן רוצה ללמוד, כמו שעשו המתחדשים עצמם, ילמד או יעתיק ישר מהמקור, העולם הקפיטליסטי, שממילא יש איתו אינטראקציה יומיומית באלפי קשרים במישורים שונים כפי שאמרתי: החל מהקשרים האישיים של החברים עצמם, וכלה ביחסי עסקים ועבודה של ענפי הקיבוץ. צריך תמיד ללמוד מהמקור.

ועם בשיח שלנו עסקינן, למתחדש כן יש מה ללמוד מהשיתופי, במקום לשלול אותו. זה לא סימטרי. לשיתופיים אין ממי ללמוד אלא להמציא את הקיבוץ בעצמם בהתאם לתקופה.

אם החברים במתחדשים רוצים וירצו בעתיד להישאר קיבוץ (במהות ולא רק בסיווג הכדאי), אזי יצטרכו לעבוד קשה על מנת להילחם (כן להיאבק) בפערים, במעמדות, בשמירה על ערכי הליבה אותם שווקו בתהליך השינוי, קרי: שיתוף, שיוויון (חלקי), ערבות הדדית אמיתית, יחסי עבודה הוגנים וכל הכלים והמנגנונים המושתתים על הערכים והאידיאולוגיה של הקיבוץ.

לכן, עוזי, חשבתי לתומי שהדיון בעמיעד היא הזדמנות מצויינת של החב' המתחדשים הרוצים קיבוץ, לדון על רצונם וכוחם (כוחם מול שוללי הקיבוץ שבתוכם) לשמור ולפתח את קיבוצם כמתחדש, ולא כיישוב קהילתי. לעניין ההרחבות (לדוגמה) השימוש במשקפיים ערכיות, קיבוציות יכול לסייע, בעמל רב! בשילוב התושבים לתוך מערכות קיבוציות ולא רק "קהילתיות כלליות" (ללא זהות ערכית).

זה הכל, וזה הרבה. חו"ח לא מתוך התנשאות, שממילא לא קיימת אצלי, אלא מתוך כוונה כנה להשאיר את זירת הדיון לאלה שצריכים להתמודד עם האתגר הגדול של המתחדש כקיבוץ.

לנו, השיתופיים, תאמין לי, שהאתגר הוא גדול ויומיומי עוד יותר גדול כי רף הדרישות מעצמנו אנו הוא גבוה פי כמה. הויתור ששעושים בעלי כושר ההשתכרות הגבוה אצלנו, למען חיים בקיבוץ שיתופי הוא עצום, ויתור לא מובן מאליו שאת סיבת קיומו חייבים לטפח ולהעשיר כל הזמן, לנוכח 170 הקיבוצים שהשתנו, לנוכח "הפרזיטים" שבתוכנו, לנוכח ה"דיאלוג המסנטז והרציף שלנו עם העולם".

עוזי, כל הכבוד על הכנס, בשיא הכנות והערכה! ואם יש סיכוי, ולו הקטן ביותר, יש למצות אותו!

שבת שלום, זוהר
העתקת קישור