לאחר כמה טיוטות לא מוצלחות הנה תגובה קצרה - ציפורה
הוספת תגובה לדף  בין האני והאנחנו - צריך שהאנשים שלמדו לומר "אני" ומעוניינים עדיין בשיתוף, והאנשים שעוד אומרים "אנחנו" והם חפצי חיים של תנועה, ייצרו ביניהם איז
שם הכותב:  ציפורה
נושא / כותרת  לאחר כמה טיוטות לא מוצלחות הנה תגובה קצרה - ציפורה
תוכן ההודעה:  דודו שלום!
הרשימות שלך מעוררות השראה, ללא ספק, מכניסות אותנו למבואות של זמני עברו נשכחים, של רעיונות קלאסיקה ונצח כמו בקונין, קאמי, ברנר ועוד.
ללא ספק עבודה מושקעת עם בסיס רחב, עמוק ותמיד עדכני. ועל כך,ו דודו תודה.

לאחר שכתבתי כמה טיוטות, לא מוצלחות כתגובה לרשימה שלך הנה תגובה קצרה להזמנתך ל"דיון הנוקב".

כתבתי באתר שיש, לדעתי, יש שלשוה סוגי של אנשים המצדדים ב"הפרטה": 1) "הקילרים", 2) ה"שופררים" ו-3) כלל חברים הנכנעים והמצפים...
הקילרים, כמו רייכמן, לא מאמינים בקיבוץ (ידיעות אחרונות), והשינוי היתה הדרך לחיסולו ההדרגתי, הרך. הקילרים שלחו את השופררנים להודיע על סיומו של השיתופי, ותחילתו של ה"מתחדש", השופררנים, שלא ידעו את כוונותיהם האמיתיות של הקילרים, לא החמיצו אף במה ואף הזדמנות להודיע על בואו של ה"שינוי" הגואל.
אמנם לא כל כך ידעו מה זה "קיבוץ-מתחדש" (עד ועדת הסיווג) וסמכו על יועצי-החוברות, על הזמן (שיעשה את שלו) ועל כניעתם של רוב החברים.

לאחר כמה שנים, כמה מהשופררנים שכן האמינו ב"מתחדש" כ"קיבוץ" התעוררו והנה הקיבוץ בורח להם אל אופק ההפרטה, ווילות, פערים ומעמדות כלכליים-חברתיים, ניהול מטעם, ניכור, אין שיוך דירה, הכסף המובטח ממנה להורשה ולביטחון לא הגיעו... הסולידריות לא משהו, יש דרישה להורדת המסים (ואיתה רשתות הביטחון לערבות הדדית)... בקיצור, ברצונם "קיבוץ-חדש" נזכרו בשפת החרטומים מן העבר האידיאלוגי ושאלו "חזון המתחדש, איכה?", בואו ונגדיר חזון (מן העיתונות). ברגע של חולשה אפילו כתבו בעיתון על "מידתיות" בנושא פערי הווילות...

בינתיים, פה ושם נשמעים בקול חלושים על אי-צדק, ועל חשש ומצבם של ותיקים (אמנון שמוש), ומישהו מאור-הנר המפרסם רשימה על דברים שנאמרו על ידי ותיקי הדרום... וככה, כמו באנקדוטה שבספר העממי "תורת המשחקים" על העכברים שרצו לתלות פעמון על צוואר החתול שיתריע על קרבתו המסוכנת... הבעיה הייתה שלא נמצא העכבר שיעז ויסכן את עצמו למען כלל העכברים...

כתבתי בזמנו, גם שהתנועה לא לקחה אחריות על "השינוי" והכל נעשה על ידה אחרי מעשי היועצים והמנהלים המקומיים (תגובה ארוכה "לו עוזי מזכיר התק"צ")... וגם בתגובה טרחנית נוספת כתבתי משהו על "הדיסוננס-הקוגניטיבי" החשים מצדדי השינוי הכנועים לנוכח קיומם של קיבוצים שיתופיים... "הם כן, ואני לא? זה זמני עוד מעט לא ישאר אפילו אחד"...

לגבי השיתופיים:
יש כאלה שאינם מאמינים ש"מתחדש" הוא קיבוץ, לפי הגדרה, שכר דיפרנציאלי הוא ההפך הגמור של מהות הקיבוץ. זו לא עוד הפרטה.
יש חברים, כמו ראשי הזרה"ש, זוהר (מאד פעיל באתר) שאומרים שעדיף חצי קיבוץ מאשר סתם יישוב קפיטליסטי. שיהיו קואופרטיב, שישמרו על קצת ערבות הדדית, ויגדירו את מהותם הם.

האמת שהדיונים שהתפתחו כאן במשך השנה האחרונה מיצו למעשה את כל רוחב האפשרויות, כמעט.

כמעט, כי לא ראינו איך המתחדשים המשתתפים כאן (ואולי יש כאלה שמושחחים במקומות אחרים) מגדירים את קיבוצם-המתחדש, ומה רוצים ממנו? איזה איזונים, מערכות חברתיות, כלכליות תרבותיות יפעילו על מנת לשמר את "קיבוציות" יישובם?
וכאן נתקענו.

ולכן ההזמנה שלך לדיון נוקב, מבחינת המתשתתפים כאן היא כמעט ברגע ששוטפים את הכוסות של הרבה ספלי קפה של מעגלי הדיונים, ומכבים את אור המועדון...

עלו רעיונות נוספים כגון קואופרציות בין קיבוציות, בנושא יזמויות, תעסוקה, שותפויות ועוד. הרבה מאד.

לסיכום דודו,
אם יש לך הצעה מעשית, רעיונית למתחדש, אנא כתוב אותה! אין צורך בהזמנה לדיונים נוקבים כל עוד אין תזה לדיון עליה.

לקיבוצים השיתופיים יש עבודה ואתגר ענקיים לבצע על מנת לשרוד ולצמוח אחרי הצונאמי של ההפרטה. בית המדרש הקיבוצי הוא, גם לדעתי, תנאי הכרחי להצלחתם.

בברכה דודו
ציפורה
העתקת קישור