השאיפה למצויין 'שמה רגל' לטוב. וגם:דונם ועוד דונם?
הוספת תגובה לדף  בין האני והאנחנו - צריך שהאנשים שלמדו לומר "אני" ומעוניינים עדיין בשיתוף, והאנשים שעוד אומרים "אנחנו" והם חפצי חיים של תנועה, ייצרו ביניהם איז
שם הכותב:  דני
נושא / כותרת  השאיפה למצויין 'שמה רגל' לטוב. וגם:דונם ועוד דונם?
תוכן ההודעה:  1. לזוהר: אתה צודק. 'ללכת על הכל או לא כלום' עלול להביא ללא-כלום. התעקשות להשיג את המצויין, עלולה להשמיט מידך גם את מה שהוא לכאורה "רק" טוב" (זוכרים את משל 'העורב והגבינה' של קרילוב ?). לכן - הצעתך אולי טובה משלי (שיח ספונטאני, לא מחייב ולא רב-משתתפים, וגו').
2. ישנן בתחום הגיאוגרפיה (במדוייק: בתחום תיאוריות הפיתוח של אזורים שוממים) בין היתר שתי 'אסכולות': האחת גורסת שכדי לפתח אזורי פריפריה ריקים מתושבים, מישובים ומתשתיות תעשייה ואחרות, מוטב ונכון ללכת 'צעד-אחר-צעד', בשיטת ה'דונם ועוד דונם', או בשיטת 'סלאמי' (פרוסות) הפוכה - בכל פעם להוסיף עוד 'פרוסה 'קרובה' של 'פס'-פיתוח והתיישבות. "לאט אבל בטוח".
האסכולה ההפוכה גורסת שנכון 'לזרוק' איי פיתוח והתיישבות רחוק ככל שאפשר מן האזורים המיושבים, מתוך כוונה שהם גם יצרו סביבם אזורי-פיתוח והתיישבות מקומיים גדלים ומתרחבים והולכים (בשיטת ההתרחבות האיטית הקודמת, אבל כבר בפריפריה עצמה), וגם יהוו 'אבן שואבת' ו'מגנט' שיאלץ לקשר ולחבר אותם ל'מרכז', באמצעות תשתיות תחבורה ואחרות, שמצידן יהפכו ל'מסדרונות' מפותחים בין המרכז לפריפריה הרחוקה.
דוגמאות לישום שתי התאוריות הללו אפשר למצוא בהרבה אזורי-פיתוח בעולם (המערב התיכון בארה"ב, ואחר-כך החוף המערבי כדוגמה הקלאסית; ראה חשיבותה של תשתית תחבורתית בדמות פסי-הרכבת, 'השיירות מערבה' של המתיישבים החלוצים שם וכו'), וגם אצלנו: האם אילולי יושבה אילת לחוף-ים-סוף מסיבות מדיניות וצבאיות (תקיעת-יתד של ריבונות, כעובדה, כשם המבצע שסיים את מלחמת השחרור). היו בכלל מעלים על הדעת לבדוק אופציות התיישבות בערבה - אז מרחק נסיעה של שעות על שעות (כ-9 שעות נסיעה בכל כוון !) ללא דרך סלולה כראוי (זוכרים את אוטובוס הדמים ב'מעלה העקרבים' בי"א באדר תשי"א, מרץ 1951 ?). מי היה מקים את עין-יהב ואת יטבתה ? וכך גם לגבי קיבוץ עין-גדי בפינה הדחוקה ב'פינת'-הגבול הסובב אותו מ-3 צדדים(!) בין ים-המלח למדבר. ואילולי 'זרקו' מהמשאיות באישון-לילה את העולים החדשים בדימונה, מישהו היה סולל שם כבישים, ומקים מפעלים ודואג (לא מספיק !) לתעסוקה ולמסגרות של חינוך, תרבות, בריאות ושאר סממני ציויליזאציה ? והשאר הסטוריה. תארו לעצמכם שמדינת-ישראל היתה מקצינה עוד יותר את שיטתה הפועלת לצערי מאז הקמתה, ליישב קודם את ה'פריפריה' של תל-אביב (חולון, בת-ים, ראשל"צ ובנותיהן). וא"כ - לאט-לאט - את ה"דרום": אשדוד וקרית מלאכי ואשקלון... ועד שהיו מגיעים לבאר-שבע, ערד, דימונה, ואילת, הרי מזמן היה מי שמממש את ההצעה (שאכן הוצעה !) לעשות 'עיסקה' עם ממלכת-ירדן ןלמסור את דרום-הארץ (האמיתי, לא את נס-ציונה ובאר-טוביה) תמורת החלת הריבונות הישראלית על קבר אברהם ושרה, קבר רחל וקבר יוסף (וגם קבר חמור אבי-שכם)...
3. מה השייכות הישירה של זה לעניינו ?(שהרי בעקיפין כבר כתבתי על השייכות של הריחוק ממרכז הארץ ושל קשיי החיים בפריפריה לנטיה ליתר שיתוף וסולידריות). או!! אם לא יהיו מרחיקי ראות ומרחיקי לכת עם רעיונות 'פנטאסטיים' (מלשון פנטאזיה; לכאורה מיקסם-שווא), גם המהססים והנזהרים שלא להסתכן ו'להרטב יותר מדי', לא היו 'זזים ממקומם'. אילולי קפץ נחשון בן עמינדב לים-סוף, הים לא היה הופך לחרבה, וןבני-חשראל לא היו עוברים, וחיל-פרעה היה משיג אותם, ו"אנחנו" אנא היינו באים?...; ואילולי לא היו 'משוגעים' ו'הרפתקנים' הולכים להתיישב במערב הפרוע של ארה"ב או בדרום הרחוק של ישראל, אפילו לנופש לא היו ההמונים ה'מקומיים' מגיעים ללאס ווגאס וסאן-פרנסיסקו ולאילת, שלא לדבר על התיירים מחו"ל. כך גם בענייננו: אם לא נפליג בנסיונות לקיים 'קונגרס' לענייני הקיבוץ - אפילו ב'פיאט טופולינו' (זוכרים את המיני-מכונית הזאת) או בתא טלפון ציבורי (גם כן פריט שנעשה להסטורי) היה נשאר הרבה מקום למי שמעוניין להחליף דעות ולשוחח בנושא הקרוב כאן ללבנו. דני.
העתקת קישור