לדני, עוזי ודוד גם
הוספת תגובה לדף  בין האני והאנחנו - צריך שהאנשים שלמדו לומר "אני" ומעוניינים עדיין בשיתוף, והאנשים שעוד אומרים "אנחנו" והם חפצי חיים של תנועה, ייצרו ביניהם איז
שם הכותב:  זוהר
נושא / כותרת  לדני, עוזי ודוד גם
תוכן ההודעה:  חזרתי מטיול ביום אפור בארץ היפה והמוכה שלנו על ידי מנהיגיה החלולים (גרוסמן) חסרי האג'נדה (אולמרט) וחסרי החזון...
וכאן, אני נתקל גם באפור חסר חזון, צבע והתלהבות...

לדני, שלום
הצעתי "מפגש ספונטני (כמעט)", בלי תק"צ, בלי מנגנון, פשוט, מפגש חברים-פשוט. בלי זרש, ובלי מרצ.
לכן אני סבור, עדיין, שיש לקיים בינינו דיאלוג, שיהיה מר, קשה ונוקב ככל שיהיה, כתב פלמה.
פלמה זרק כפפה...והכפפה נשארה במקומה על האדמה.
לא רוצים באינטרנט, עובדה.
לא רוצים במעגל עם קפה ועגיות, עובדה.
לא רוצים לשוחח. דני.

עוזי, שלום
מועדון בכסף, כל אחד 10-20 ש"ח וזהו.
לא הצעתי כללים למתחדש, אלא עוזי, רק כללים לדיון, איך לנהל אותו, ניירות עמדה, שיח חופשי, מפגש-אינטרנט-מפגש וכד'. קרא בבקשה עוזי, שוב.

השיח היה צריך להיות מקום מפגש למתחדשים הרוצים "קיבוץ". זה הכל עוזי, זה מה שכתבתי, לזה התכוונתי בתמימותי האידיאליסטית.
אין התרסה של "שיתופי", אלא של חבר בשבט הקיבוצאי הרחב, הרוצה שאחיו שישתנו ישארו בשבט, והשבט הזה ב 2010 יהיה עדיין מקור לגאווה לחבריו, לבניו, לכולנו. זה הכל.
כפפה - זה לא ויקטוריאני בכלל, אלא הביטוי הציורי של הזמנה לדו קרב. נוהל שהחל בימי הביניים דווקא במערב אירופה. אצלנו "לזרוק כפפה" זה להציב אתגר...
כתבתי "אני מאמין גדול באידיואלוגיה (אולי לא שמתם לב...), לא פחות מאמין בעשייה, בעשייה תוך כדי ליבון מעשי-רעיוני על השעייה עצמה ועתידה של העשייה בפועל לאור-האידיאלוגיה, בלה בלה בלה... (שלי) דווקא לקראת צירופם של תושבים חדשים בקיבצכם זו הזדמנות לשוחח על אופי (הרצוי!) של היישוב המתהווה, מה אפשר, מה רוצים שיהיה, איך לתמרן מהלכים שהשכונה תענה על הרצונות שלכם. אולי להזמין למפגשים הבאים חברים מהשכונות/קיבוצים עם שכונות ע"מ ללמוד מההצלחות ומהטעוית...
אתה יודע מה עוזי, באמת לא זבש"י! אתה אומר שתיווצר סימביוזה מעניינת בין התושבים לחברים... יעני "תיווצר", מציע לך ללמוד את הנושא! (יש מוקשים של אינטרסים, פוליטיקה קטנה וכד', אבל מי אני שאציע לכם לנקות את המוקשים בדרך לסימביוזה העצמית).

כמו האפור של היום הזה, כך אני מרגיש כאן, ותסלחו לי, באמת היו לי כוונות טובות.
שבוע טוב, זוהר

העתקת קישור