מתווה הדיון- לזוהר המגיב לעוזי שציטט את זוהר (ת.4)
הוספת תגובה לדף  בין האני והאנחנו - צריך שהאנשים שלמדו לומר "אני" ומעוניינים עדיין בשיתוף, והאנשים שעוד אומרים "אנחנו" והם חפצי חיים של תנועה, ייצרו ביניהם איז
שם הכותב:  שיתופאי
נושא / כותרת  מתווה הדיון- לזוהר המגיב לעוזי שציטט את זוהר (ת.4)
תוכן ההודעה:  מצטט זוהר את עוזי המצטט אותו:
"... ידידי זוהר לוחץ ומבקש כול הזמן קצת "אידיאולוגיה משתנה"; מבקש שנראה לו כמה אחוז קיבוץ..."
ומוסיף זוהר: "דרך אגב ובמחשבה שניה: לדעתי את הדיון הציבורי והנוקב הזה חייבים לנהל בלעדינו, השיתופיים. אתם יודעים את הכללים, מה זה קיבוץ ומה זה 'לא-קיבוץ'...
אנחנו יכולים לסייע, אם תרצו... אבל... בלי מניפולציות של מילים ומושגים...
כל אמירה בדוקה ומוסמכת, כל נתון מבוסס, כל טיעון מגובה, יעני: 'פייר פליי' או חבל"ז.
אישית אשמח שכתוצאה הדיונים, ובעיקר מהתוצאות המעשיות שלו, ישארו קיבוצים, כאלה ואחרים."
[סוף ציטוט].
מה שמזכיר לי [שיתופאי] –
א. את הצעותיי מן העבר לתשתית ולמסגרת, המתאימה לעניות דעתי, לדיון שכזה:
1. שפה משותפת, כדי שנבין בכלל למה מתכוון כל משתתף בדיון.
2. נתונים ועובדות מוכחים ומאומתים, כדי שלא נסתבך בהתרשמויות סובקייטיביות,
משאלות-לב, ותמונת-מציאות מעוותת ומוטה (במילים פשוטות: לא אמיתית).
3. הסכמה על מה בכלל נסוב הדיון; מה השאלות שאנחנו שואלים כפתיחה ו'מראה כוון' לנסיונות הניתוח, ההבנה, ההיקש, והמסקנות – בהסכמה או במחלוקת.
ב. לענין זה (נדמה לי שכבר נכתב, ובכל זאת ראוי לדעתי 'לחדד' את הדבר):
1. בניגוד להריון, שאין בו 'קצת' ו'כמעט' ו'חלקית' (או שהאישה בהריון או שלא) – לגבי קיבוץ צריך לדעתי להתחיל את הדיון בנסיון לקביעה מוסכמת – ככל שניתן להגיע אליה – של "מה זה קיבוץ" ומאיזו 'נקודה' – זה כבר לא 'ברווז', כי הוא כבר לא מדדה מספיק כמו ברווז, לא מגעגע מספיק
כמו ברווז, ולא נראה מספיק כמו ברווז; סליחה – 'קיבוץ'.
2. אולי 'קיבוץ' הוא לא כמו הריון, אבל הוא יכול להדמות, בהמשלה, יותר לקרחת: כל עוד רעמת השיער המתדלדלת לא חושפת חלקת-פדחת מעבר לשעור מסויים – האיש לא קרח ! מקסימום הוא 'דל-שיער'. מרגע שאפילו באמצעות המסרק הכי 'מפרגן' אי אפשר יותר לכסות בתלתלים האחרונים את חלקת העור ה'צחיחה' – זאת קרחת והאיש קרח ! פאה נכרית רק תכסה על הבוהק. את העובדה הביולוגית היא כבר לא תשנה ! כנ"ל לגבי 'שער-שיבה' - מתי הוא באמת שער-שיבה' וכבר לא 'סימני-שיבה' ראשונים ובודדים. גם כאן צבע מלאכותי לא ישנה את העובדה, אלא רק יסווה ויסתיר אותה, אולי מחמת הבושה, או צו-האופנה, או כדי לשמר "מראה ה"צעיר" המקנה גם טובות-הנאה...
3. לסיכום: הכמות אכן עושה בתחומים אחדים את האיכות. אולי גם בחלק מתחומי-החיים בקיבוץ. כמה 'כמה' עושה את ה'מה' – זהו תחילתו של הדיון, לעניות דעתי. התחלה בהחלט לא פשוטה ולא קצרה. אולי היא הענין עצמו ! ומול מאמריו/רשימותיו של דודו פלמה קטונתי. ש.
העתקת קישור