בתי מדרשות וקיבוץ חדש
הוספת תגובה לדף  בין האני והאנחנו - צריך שהאנשים שלמדו לומר "אני" ומעוניינים עדיין בשיתוף, והאנשים שעוד אומרים "אנחנו" והם חפצי חיים של תנועה, ייצרו ביניהם איז
שם הכותב:  עוזי בן צבי
מקום מגורים:  סין אך עמיעד
נושא / כותרת  בתי מדרשות וקיבוץ חדש
תוכן ההודעה:  לדודו ולזוהר
נתחיל מדודו, ללא ספק שהמאמרים שלך מהווים מקור של הנאה צרופה עבורי, אומנם אנחנו שכנים ומכירים משנים, אבל ללא ספק שהדברים שאתה כותב, העומק והתוכן מצליחים להאיר פינות בהתנהגות הקיבוצית של כולנו, שללא הנר שלך או הקסנון (זרקור טנק) לא היו נחשפים בחדות הדרושה.
זוהר טוען וחוזר וטוען שלקיבוצים שעברו שינוי אין הוגי דעות, הוא מתעקש לטעון שכול החוכמה וכל השכל הס"ד נישאר איך שהוא בצד השיתופי, והנה אתה בא ומוכיח לכולנו שיש חיים לאחר השינוי...
דודו אתה ואני (כשאני בארץ) חיים בגליל העליון או נכון יותר לקרוא לו הגליל המתחדש, מצב שרוב קיבוצי המועצה שלנו חצו כבר את הרוביקון לצד המתחדש, יש כמובן עוד ארבעה ברעם, גדות יראון וסאסא, השניים האחרונים איני בטוח ששיכים למועצה שלנו, נדמה לי שזו המעבדה המרוכזת ביותר לקיבוצים מתחדשים, חלקם מזה זמן די ארוך, חלקם זה מקרוב הצטרפו לחבורה, שניים, הגושרים וקדרים הצליחו לשייך את הדירות, אחד מבקש להיות מושב, ללא ספק יש לנו מספיק חומרים לניסיון הגדול.
צודק דודו בטענתו שמכיוון שלא קם לו בכול קיבוץ בית מדרש לענייני השיתוף, מקום בו ידונו ויעלו על המדוכה שוב ושוב את עקרונות הקיבוץ, ישחטו אותם, יפרקו אותן לחלקיקים וירכיבו מחדש, כמו תלמידי ישיבה המפרקים את התלמוד לחלקיקים ומרכיבים אותו כול יום מחדש, פעם לא הבנתי מה יש כול כך הרבה לעשות בתלמוד אחד, היום החכמתי מעט, לא הייתי רוצה לעסוק רק בתחום הזה, אבל ומכיוון שאין לנו "תלמוד" קיבוצי, נזקקנו לתקנונים מפורטים ולחוקים, ולחוקי חוקים, נזקקנו לרע מכול, לועדות, ועדות שהורכבו מחברינו שלנו, שדנו בעניינים הנוגעים לכולנו, וחשבנו שאנחנו נקיים מניגוד עניינים, וביתנו לעד יישאר טהור, הבלים.
הפלאת לתאר את התהליך שהקיבוצניק עובר מאש הלהבה החלוצית ועד "עזבו אותי מבעיות הקיבוץ" שוקע בכורסא רואה סרט בטלוויזיה, אפילו את האסיפות התחילו אחרי "מבט" ואז היו מגיעים החברים הקבועים לנחור בכורסאות הנוחות של המועדון.
זוהר מבקש בר פלוגתא שיוכל להעמיד את התובנות שלו אל מול התובנות של זוהר, זוהר מאמין בכול ליבו שהשכל והטוב, נמצאים כולם בצד השיתופי או מה שנותר מהצד הזה, ואני מעט יותר צנוע ותמה, האם ייתכן ששני שלישים מהקיבוצים כבר אינם שיתופיים, וברגע שהחברים עברו לצד השני, לגדה ממול, הפכו באחת לחזירים קפיטליסטיים חסרי בינה?
אני תמיד מתפלא על הביטחון הזה של חברי השיתופיים בקשר לדרכם, אני הייתי מעט צנוע יותר לאור הנתונים המצטברים.
ידידי זוהר לוחץ ומבקש כול הזמן קצת "אידיאולוגיה משתנה" מבקש שנראה לו כמה אחוז קיבוץ אנחנו נשארים לאחר שאנחנו משתנים והולכים לכיוון הקפיטליזם, לטענתם, ואנוכי הדל ממעש, מסתכל על עמיעד ועל כפר הנשיא, ולא רק, ושואל עצמי כמו בפסח... מה השתנה הקיבוץ הזה מכול הקיבוצים?
מסתכל על חברי הקיבוץ, ותמיהה עולה בי, הרי הרכב האוכלוסייה לא השתנה כלל, יש חנהלה ורוחלה, ציפורה ויוכבד, סיגל ותמר, מוישה וחנן, פלטיאל ודניאל, אלן ותומי, רותי שלוש ואיריס אחת, עוזי או שניים, בקיצור, כלום לא השתנה, והנה, מבקשים חבריי להוכיח בבת רבים, שברגע שהאנשים האלה החליטו ללכת בדרך חדשה, הפכו את עורם ומייד, כמעט כמו בסרט ה"מסכה"...
אני להבדיל מזוהר הבטוח כול כך בדרכו ובטחונו מרקיע שחקים, אינני בטוח כ"כ בעתיד הצפוי לנו ובעתיד הצפוי לו, אם ננתח את מה שקרה וקורה בקיבוצים, נראה שהטרנד יימשך, אין איזה מכניזם או בית מדרש שיוציא מתוכו את רבני השיתוף, יש אנשים כמו נחמן רז, דובי הלמן והגדול מכולם מוקי צור, אבל כאן ובעיתונים אנחנו פוגשים את רונן סנדר, פלג ורפי אשכנזי, מפחידים את הציבור שעדיין לא עבר בשחייה או בסירה לצד האחר.
מה שצריך זה לא חברה שיודעים להוכיח לנו השקם והערב כי טעינו בדרכינו הנלוזות, אלה לעשות מעשה של חשיבה לעומק, ניצנים מזה תראו בעבודה שעשינו זמי ואני, ניסינו לשנות את הקיים, לחשוב יחד, לקיים סיעור מוחות, והצלחנו להוציא משהו, האתגר נזרק לאתר, הוצג למזכירים, התוצאה? נאדה...
חברינו השיתופיים נאחזים בתקנון הישן, בוועדות, ובכול הידוע, רעיון כמו שלך דודו, לייסד מוסד שבו יישבו הוגי הדעות, מוסד בו יתווכחו בלהט איך ניתן לישב את הניגוד בין חופש וחירות לחיים בחברה החוששת משינויים ונסגרת והולכת, עד הפיצוץ שהגיע, ומובן שהגיע , רעיון כזה הוא מעט מאוחר מדי, ואולי כבר לא נותרו הכוחות להצית מחדש את הלהבה שכבתה.
אני מאמין שנשארו מספיק גחלים לוחשות במדורת השבט שכבתה (כיבוי צופי?) בכדי להצית את הלהבה מחדש, ראה את הקיבוצים העירוניים, תמוז למשל, אומנם רק 17 משפחות, אבל הבסיס הזה ללא חוקים ותקנות, ללא וועדות ומוסרות הקיבוץ הישן, אולי שם מהמדורות הללו, יוצת לפיד התקווה, ואולי נוכל כולנו ביום בהיר אחד, לראות "קיבוץ חדש" ולא "קיבוץ מתחדש" קיבוץ שבו החברים חיים בלהט ס"ד של ממש המוזן מבית המדרש הממוקם בחדר האוכל של פעם, ובו באים להרצות רבנים כגון מוקי צור.
אני מסרב להאמין שהכול מת כתוצאה מהתהליכים שאנחנו עוברים, על פניו ואם להיות ריאלי, אז כן, הדרך היא חד סטרית, אבל גם במצב הזה, נשארת האמונה שאפשר אחרת, גם מחורבות הקיבוץ ניתן להקים משהו אחר, טוב יותר, אמיתי יותר, מעניין יותר, צודק יותר, ללא פגיעה בחרות המחשבה וחרות המעשה.
עוזי

העתקת קישור