האגף החברתי של אביגדור קהלני התפרסם ב-THEMARKER
הוספת תגובה לדף  להיות אתנן - אני פונה אליך יואל מרש"ק, כבוש את יצר השררה, והודע שאתה מוותר על הג'וב במשרד הביטחון, מוותר על התקציבים והכבוד, כי אינך רוצה להיות
שם הכותב:  יודע מה מתרחש באגף..
מקום מגורים:  השרון
נושא / כותרת  האגף החברתי של אביגדור קהלני התפרסם ב-THEMARKER
תוכן ההודעה:  האגף החברתי של אביגדור קהלני

08:23 | 10.11.2006 גיא לשם

מי שהזדמן בשנה האחרונה בימי שישי בשעות הצהריים למסעדה בבית חיל האוויר בהרצליה, לא יכול היה שלא להבחין בחבורה קולנית של גברים במיטב שנותיהם הנפגשת במקום מדי שבוע ב-13:30 כמו שעון. מדובר בחבורה של קצינים בכירים וותיקי מערכת הביטחון בדימוס, כולם מקובצים סביב השר לשעבר אביגדור קהלני.
לאחר שלא הצליח להיבחר לכנסת ברשימת הליכוד, כשל ניסיון של מי שהיה אז שר הביטחון שאול מופז, בתמיכתו של עמרי שרון, למנות את קהלני ליו"ר התעשייה האווירית. מאוחר יותר מצא לו מופז תפקיד; עם כניסתו למשרד הביטחון החליט שהמשרד צריך למלא גם שליחות חברתית, והקים אגף חדש: האגף הביטחוני-חברתי.
האגף הוקם על בסיס אגף הנוער והנח"ל, ואליו היו אמורות להיות מסופחות גם יחידות נוספות במשרד. מופז קבע לאגף יעדים והטיל עליו משימות, שעיקרן טיפול בגיוס נוער יהודי מכל המגזרים ובני מיעוטים לשירות בצה"ל.

מופז חיפש מועמד לעמוד בראש האגף החדש ושוב מצא את קהלני, שהיה בעבר יו"ר רשת החינוך עמל. בנובמבר 2004 קהלני לקח על עצמו את התפקיד בשמחה. הוא תיכנן מבנה ארגוני חדש ויצר לעצמו מטה שלא פעל באגף בעבר.

כדי להוציא לפועל את תוכניתו, הודיע קהלני למנכ"ל המשרד כי הוא זקוק לכמה יועצים מיוחדים בעלי התמחות במגזרים שונים. היוזמה התקבלה בברכה, וקיבלה גם את אישור השר - אבל קהלני לא הלך רחוק מדי. לא קשה למצוא דמיון בין הרכב הפרלמנט של קהלני בימי שישי בצהריים בהרצליה לבין רשימת היועצים המיוחדים.

ברשימה יש גם כמה חברים אישיים אחרים, שהשבוע העיד קהלני כי הוא סומך עליהם במיוחד והביא את מינוים לאישור ועדת היועצים של המשרד. אחד כזה הוא הרב ישראל זינגרביץ', מי שהיה רבה של חטיבת השריון שעליה פיקד קהלני. קהלני הביא אותו כפרויקטור לנח"ל החרדי, שם הוא מועסק כקבלן חיצוני כנגד חשבונית.

זינגרביץ', כתב קהלני בספרו האוטוביוגרפי, היה גם שליח מטעמו למי שהיה אז היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, בניסיון לשכנעו לא להעמיד את קהלני לדין במסגרת פרשת נמרודי. תא"ל יום-טוב תמיר, לשעבר סגן ראש אגף תכנון בצה"ל, הובא לבצע שני פרויקטים באגף לשישה חודשים - גם הוא כקבלן חיצוני; אחד הפרויקטים, "בעקבות לוחמים לרמת הגולן", עוסק בהבאת תלמידי בתי ספר להרצאה של קהלני בגזרה שבה לחם במלחמת יום הכיפורים.

תא"ל יוסי אלדר, לשעבר קצין חינוך ראשי, מועסק בחוזה מיוחד כאחראי על המכינות הצבאיות. תא"ל נת'קה ניר, חברו של קהלני מהשריון, הובא כמתאם הבאת נוער יהודי מחו"ל. לאחר שתקנות שירות המדינה לא איפשרו לו לקבל חוזה מיוחד, עבר לעבוד בהתנדבות עד שעזב את תפקידו השבוע. חגי הרצל, עוזרו האישי של קהלני בכל תפקידיו האזרחיים, מועסק באגף בחוזה מיוחד כאחראי על מתנדבי שנת שירות, אחרי שקיבל אישור של ועדת חריגים בנציבות שירות המדינה.

גם כשהיה צריך לערוך מחדש את פרסומי האגף ואת אתר האינטרנט המתאר את פעילותו היה לקהלני על מי להמליץ. אף על פי שבאגף כבר הועסקה עובדת בדיוק באותו תפקיד, קהלני הפנה את אנשי ההוצאה לאור של משרד הביטחון למיכל גיל, מי שערכה בעבורו חמישה ספרים שכתב והמליץ עליה, אף שלדבריו "השאיר זאת לשיקול דעתה של ההוצאה לאור".

על חשיבות התפקידים שממלא האגף אין חולק. תקציבו - 16 מיליון שקל -נקבע עוד לפני כניסתו של קהלני לתפקיד ולא הוגדל מאז, אבל היה מי שניסה לחסוך בהוצאות. במסגרת הקיצוצים בתקציב הביטחון הוחלט לחסוך את דמי השכירות הכבדים שמשלם המשרד ולהעביר אגפים שלו למבנה חדש ונוח שהוקמו בתל השומר. אבל קהלני החליט שצריך להישאר קרוב להנהלת המשרד, והצליח לשכנע את המנכ"ל והשר להשאיר את האגף במבנה מחוץ לקריה, שעליו משלם המשרד שכירות חודשית גבוהה. "זה לא היה חוסך דבר", אמר השבוע, "ממילא היו מכניסים לבניין אגף אחר במשרד".

בשבוע שעבר הסתיים באגף פרויקט "בעקבות לוחמים" פרי חזונו של קהלני, ולדבריו רשימת הפרויקטים שהוא מתכנן ארוכה. "אנחנו עושים עבודת קודש מול הנוער במדינה ומביאים תוצאה נפלאה בטיפול במועמדים לקראת גיוסם לצה"ל", אמר השבוע.

כשנשאל על הסביבה החברית שאירגן לעצמו באגף, אמר קהלני: "חלק מן האנשים אני מכיר מן השירות הצבאי, והחלק הגדול יותר לא הכרתי עד הגיעי למשרד. המלצתי על כניסת פרויקטורים לאגף לאחר שריאיינתי את כולם. המשרד אישר את כל הפרויקטורים על ידי ועדה משרדית, בהתאם לנוהלי המשרד. האגף עובד במדויק על פי הוראות המשרד, ואין איש יכול להתקבל לעבודה במשרד שלא על פי נהלים קבועים וקשוחים".

לאוצר דרכים משלו

כדי לנהל מאבקים בישראל צריך להיות עשיר. זו לפחות המסקנה המתבקשת מהמחיר שדורשים במשרד האוצר ממרדכי ורטהיימר, אזרח מירושלים שהמדינה החליטה להעביר מול חלון ביתו את מסילת הרכבת הקלה המוקמת בשנים האחרונות בעיר. ורטהיימר ותושבים נוספים מנהלים כבר שנים מאבק ברכבת הקלה, וטוענים כי מדובר ב"פיל לבן". כדי להכין עתירה משפטית בנושא, הוא ביקש את הזכות לעיין במסמכי הפרויקט ובחוזה שנחתם.

באוצר סירבו לספק לו את המסמכים. "מדובר בחוזה מסחרי, שעל חלקים ממנו חל חיסיון", טענו בתחילה. "חלק מהחומר אינו ברשותנו", טענו בהמשך. כשפנה ורטהיימר לבית המשפט כדי לקבל צו לחשיפת המסמכים במסגרת חוק חופש המידע, לא יכול היה בית המשפט לסרב לבקשה. אבל אז מצאו במשרד האוצר דרך חדשה להימנע מהעברת המסמכים: הממונה על פניות הציבור במשרד הודיעה לורטהיימר שאם ירצה לממש את זכותו לקבל העתק מהמסמכים, יצטרך לשלשל לקופת המדינה לא פחות מ-110 אלף שקל, כולל מע"מ.

במשרד האוצר, המוביל את המהפכה הדיגיטלית במערכת הממשלתית, חזרו לתקופת מכונות הצילום. ומעבר למחיר המופרך שגובים שם בעבור העתקת המסמכים, על צריבה על דיסקים לא שמעו שם כנראה.

באוצר מסרו בתגובה: "מדובר בעשרות אלפי מסמכים ותוכניות שאין כל רלוונטיות והיגיון להעלותם על קובץ אחד רק למענו של אדם אחד אשר יכול בנקל לעיין במסמכים אלה ולצלמם אם מצא שאחד או יותר מהם אכן מעניין אותו. לצורך העמדת החומר לרשות מעיין באופן אלקטרוני דרושים משאבים מרובים ובלתי סבירים בנסיבות העניין, כפי שהובהר למבקש פעמים רבות".

העתקת קישור