הפנסיה ותרבות הפנאי - לציפויירה
הוספת תגובה לדף  אף מילה על שיתופי - על מיסוד וספונטאניות * על זכויות וחובות * על משפחה פנימית וחיצונית * ועל תולדות הברבריות
שם הכותב:  עוזי בן צבי
מקום מגורים:  עמיעד - סין
נושא / כותרת  הפנסיה ותרבות הפנאי - לציפויירה
תוכן ההודעה:  ציפויירה
לפני התפתחות הרפואה, הבעייה כמעט ולא היתה קיימת, אנשים טובים יותר וטובים פחות, היו הולכים לעולמם לכול היותר בגיל 65 (במקרה הטוב) זה היה לא מזמן כול כך, סבי וסבתי לא הגיעו לגיל "מופלג" שכזה.
היום למרבה השמחה אנשים רבים מנסים להתחרות במושה רבנו ולהגיע לגיל 90 ומאה, תופעה נפוצה במקומותינו אנשים החיים גם 30 שנה אחרי יציאתם לפנסיה.
עם התארכות החיים, נוצרו שתי בעיות, מחד קריסת קרנות הפנסיה, החישובים השתנו, וצריך לשלם פנסיה 30 שנה ולפעמים יותר (נשים יצאו לפנסיה בגיל 60), החובות האקטוארים תפחו ושמנו להם, והכספים שהספיקו אינם מספיקים יותר, זו בעייה אחת, מהצד השני נוצרה בעיית תעסוקה מחד, ובעייה טיפולית מאידך.
ציפויירה, "בעיית" הפנסיונרים (כן יירבו) תהפוך לבעייה המרכזית בחיי מדינות, אני קורא כאן בסין, מדינה בה יוצאים אנשים לגימלאות בגיל 50 לפעמים, שמתחילה לתפוח בעייה רצינית גם בקרנות הפנסיה כאן, ובסין 99% מהפנסיה היא תקציבית.
ביפן בה יוצאים אנשים לפנסיה בגיל 55-60 (אחרת אין דרך לפנות מקומות עבודה לצעירים) התפתחה תרבות פנאי משוכללת מאוד, ויש הרבה ללמוד מהם.
אם נחזור לרגע לקיבוץ, אבא שלי אמר לי אתמול בסקפיי עליו השתלט בגיל 78, שקשה לו בלי העבודה הזו שהיתה לו עד לא מזמן, "אבל אני מתרגל ומוצא עיסוקים" הוא אומר לי.
ללא ספק ציפויירה, האדם עובד מגיל 20 ועד 65, זה 45 שנה של פעילות ולאחריה 20-30 שנה של חיי "בטלה" שבה צריך האדם למלא את חייו בתוכן.
ציפויירה, נושא התרומה לחברה יכול להיות בתחומים כה רבים, סיעודיים, תרבותיים, חברתיים, יצירתיים, הרי השמים הם הגבול.
בקיבוץ השיתופי בו הפנסיונר יכול באמת לעשות ככול העולה על רוחו, ללא תלות בקרנות הפנסיה ובפנסיה זעירה כמו בקיבוץ המחדש, שם בשיתופי ובמתחדשים שדאגו לפנסיונרים, צריכה היתה לקום "תרבות פנאי" מסודרת, מה גם שניתן לקבץ קבוצה ולעשות דברים בקבוצה, כמו יציאה לסיורי מוזיאונים, ויצירה קבוצתית.
ציפויירה, דווקא ההתרכזות בעוד ועוד עבודה עד גיל 80-90 אינו מותיר זמן להעשרה של האדם בשליש חייו השלישי.
מציץ אני באמריקאים והיפנים ומתקנא, נכון גם שם יש הומלסים, אבל אנשים מדברים בערגה על הפנסיה.
הנה אני עשר שנים לפני הפנסיה, אינני יודע אם זה יהיה כאן בסין או בישראל, מכול מקום, אני משקיע מחשבה רבה במה ייקרה כאשר יבואו ויגידו לי, זהו זה, מחר מגיע המחליף שלך, היה נחמד, הנה הבונוס, שמחנו להכיר....
אני אישית לא מודאג, הספרים שברצוני לכתוב כבר מסודרים בתאים, אבל אני חושב שאקח סדנאות הכנה ליציאה לפנסיה, גם מי שמשתוקק לרגע, צריך להיעזר באנשי מקצוע.
לסיכום ציפויירה, אני סבור שהיציאה לפנסיה יכולה להיות יום חג ולאו דווקא יום של אבל.
נחת
עוזי
העתקת קישור