תופעת המקרר שתמיד מלא כול טוב - לדני
הוספת תגובה לדף  אף מילה על שיתופי - על מיסוד וספונטאניות * על זכויות וחובות * על משפחה פנימית וחיצונית * ועל תולדות הברבריות
שם הכותב:  עוזי בן צבי
מקום מגורים:  עמיעד - סין
נושא / כותרת  תופעת המקרר שתמיד מלא כול טוב - לדני
תוכן ההודעה:  דני ידידי ורעי, כמה קשה להתווכח עם חברים כמוך, אבל אם צריך אז צריך, אתה כותב לי:
"כן, איש עמיעד-סין. עדיין ישנם קיבוצים בהם מחלקים גבינה צהובה, וסירופ פטל, ומוצרי-חלב וחלה לשבת ולחם לימות-השבוע מבלי 'לספור' ולחייב את התקציב האישי ! גם מיונית וריבות !"
ואני אומר לך דני איש הערבה, כול הכבוד ונהדר והלוואי שלכול הקיבוצים השיתופיים היו את התעצומות הפיננסיות לעשות כן...אבל אם זכרוני איננו מטעה אותי, זה נעלם אצלנו הרבה שנים לפני שהקיבוץ השיתופי נעלם.

אתה דני כותב: " נכון - קפה מגורען 'פלטינום', או עוגת-דבש עטופה, או בקבוק-בירה 'שחורה' או 'לבנה' הם ב'תשלום'. נסיעה פרטיות (לטיול ולנופש למשל, או לבילוי-ערב בעיר הקרובה) במכוניות-הקיבוץ (כמעט 30) מסובסדת במחצית הוצאות הדלק, וישנן גם נסיעות פרטיות המשולמות במלואן (לבקר בן המשרת בצבא למשל, בטקס סיום מסע-כומתה למשל, או לפגישת- התייעצות בענייניו הבריאותיים של בן-משפחה)."
דני ידידי היום עומדות לרשות סדרן הרכב בעמיעד 3 מכוניות, לפני שנגנבו כול ה 5 הקודמות היו 5, כאשר היינו קיבוץ שיתופי למהדרין היו 11-12, מחירי הנסיעה היו מסובסדים במעט אבל יקרים, שילמנו על הק"מ מעל לשקל חדש לק"מ וגם על הזמן לפי שעות, אפילו אם הרכב עומד כול היום, מצטער דני, 30 מכוניות יש למי שיכול להרשות לעצמו ולתת חצי ממחיר הבנזין זה באמת שאלה של עושר ולא של אושר שהיה נגרם לחברים אצלנו אם זה היה כך.

אתה ממשיך וכותב: "יתרה מזאת (לשאלתך-התרסתך): המקררים במטבח ובחדר-האוכל נעולים רק בשעות שאין בהם עובדים, ויכול/ה כל חבר/ה להיכנס ולנטול. סומכים עליו/עליה שלא 'יחסלו' את ארוחת-הערב של כל החביירים, או ארוחת-הצהריים של מחר. יש אפילו מקרר אחד פתוח 24 שעות ביממה, שעליו השלט: 'לצריכה ביתית', ובו מצרכי-מזון בסיסיים, ואפילו רטבים. 'חדר-הלחם' פתוח, ויש בו גם פירות-העונה בסלסלה, המכוסה רק כנגד זבובים. "
מה אני אגיד לך דני, חלום, באמת ואשריכם שיש לכם לתת ברוחב לב שכזה, זה ללא ספק עולה הון לא קטן, ונותן הרבה מבחינת חדר האוכל כמרכז, כן זה היה אצלנו לפני אם אני לא טועה כ 30-25 שנה, אבל זה הסתיים כשהבלגן שמצאו עובדי חדר האוכל והמטבח בבוקר היה כזה שצריך היה להגיע שעתים לפני בכדי לסדר את הבלגן, וזה לפני הואנדליזם לשמו של החברה העצבניים, אז אני מקווה שבערבה אין חברה שאוהבים למרוח גבינה לבנה על הקירות ולקשט בסחוג, אבל בטוח שיש רעיונות נועזים אחרים, מכול מקום, העסק נשבר, ולא רק בגלל העלויות הישירות שגם הן לא היו קטנות.

אתה מסיים: " אז כאשר אני נפגש עם חברי "קיבוצים" ה'מתנועעים' על הרצף של בין 'שיתופיות' ל'פעריות' בכוון של הקצה האחרון, אני חש כמו אותו יפני שמנסה 'לתקשר' עם סיני, לשווא. שפותיהם כל-כך שונות, עד שאין סיכוי שמה שיגיד האחד יובן ע"י השני.
אז לסיכום 'סיני' שכמוך: יש גם יש קיבוץ/קיבוצים בישראל שעדיין לא כבה בהם נרה העשן (לדבריך (של השיתופיות ! דני.
דני, אתה הרי מכיר אותי ולא מאתמול, שועלי קרבות סיני מלחמת יום הכיפורים, אינני מנסה לטעון שהקיבוץ המתחדש הוא הפתרון בה' הידיעה, הו הציל אותנו, אולי הוא הציל עוד 150 קיבוצים, לא יודע לומר לך, אני מאוד בעד הקיבוץ השיתופי, לפי מה שאתה מספר ועוד חברים שלי אצלכם מספרים, הרי זה באמת גן עדן הרחוק מכול ישוב, וטוב לכם ונוח לכם והכול נהדר, ואין לי מילה רעה על מה שקורה לכם, אני מניח שהשותפות עם עופרה שטראוס עושה לכם רק טוב, עובדה, אבל דני, תנסה לרגע לעצור ולהבין מה שקרה לנו, ולא צריך הרבה פרשנויות להתרסקות כלכלית, ייתכן וקשה להסביר למי שחי כמו שאתה מתאר, מה זה התמוטטות כלכלית של קהילה, מה זה דלקנים שלא עובדים, כרטיסי אשראי שנשאבים לבנקטים, מרכולית ריקה, חדר אוכל סגור, נסה לרגע לחשוב על מאורע אפוקליפטי שכזה, אני יודע שזה קשה, אבל כאשר תגלה שכול כספך עלי אדמות מוקפא (כמו הגוויות בחדר המתים) לזמן בלתי מוגבל, וכאשר אין לך פרוטה בכיס, יחד עם כול השאר, שמחה גדולה אין בזה, גם אצלנו עבדה השיטה הזו של כרטיסי האוטובוס, זה עבד כול זמן שהיושר עבד, אבל אתה יודע מה זה יושר, השאלה תמיד היא מי הגנב, החור שהיה או העכבר.
תתפלא אולי, אבל יפני וסיני יוכלו לתקשר בינהם לא רע בכתב, בשפה מדוברת, אולי לא אבל גם בכתיבה זה הרבה יותר מישראלי ושכנו הערבי.
רק נחת לך דני
עוזי
העתקת קישור