הונים, ברברים, מונגולים ושרפות יער....
הוספת תגובה לדף  אף מילה על שיתופי - על מיסוד וספונטאניות * על זכויות וחובות * על משפחה פנימית וחיצונית * ועל תולדות הברבריות
שם הכותב:  עוזי בן צבי
מקום מגורים:  עמיעד - סין
נושא / כותרת  הונים, ברברים, מונגולים ושרפות יער....
תוכן ההודעה:  רפי אשכנזי, עשה מאמץ לא קל לו כנראה, והפיק מאמר המתיימר להשוות את הקורה בקיבוצים השיתופיים, אלה שעשו שינוי ואלה שכבר השתנו בשתי תופעות, האחת גורמת להחלשות הגוף ולתקיפת נגיפים הפושים בגוף הנחלש, והשניה כאשר הגוף כבר נחלש, מופיעים משום מקום הברברים, אלה הורסים את הקיבוץ ולא משאירים אבן על אבן, שממה חברתית ותרבותית.
חברי הנכבדים זוהר וציפויירה הזקנה, מסתערים גלים גלים על ארנון אבני, על שהוא אומר, לא ראיתי ולו מילת ביקורת אחת על הכתבה ה"מאוזנת" של רפי דנן ולא על השימוש במונח הברברי....
אין לי שיח עם רפי דנן, גם מפני שהוא אמר במאמרו הקודם, שאנחנו חברי המתחדש איננו ברי שיח, בכלל, אנשים הנוקטים עמדה הפוסלת את בר שיחם בגלל צבע עור, דת, או שיוך חברתי, מוטב להם שיבדקו בביתם, ובעיקר בחלל שבין האוזניים.
לגבי אופי הקיבוץ המתחדש, האם זה קיבוץ מתחדש כמו שוועדת הסיווג קוראת לו או שזה ישוב קיבוצי לשעבר שעבר שינוי מרחיק לכת, קשה לקבוע ברגע זה, ישנו כאן טוקבק של איזה חבר שמציין שמרגע שקיבוץ עין שמר הפריט חשמל ומזון, הרי הוא כבר לא קיבוץ שיתופי, והשוויון הקדוש נפגע, אם נקבל את הקיבוץ לשיטתו מספר הקיבוצים המוגדרים שיתופיים של ממש, יצטמצם כול כך שמשמעות הוויכוח תהיה באמת על נושא וירטואלי לחלוטין "קיבוץ".
אני עובר על המאמרים הרבים שמתפרסמים כאן, וגם בעיתונות הקיבוצית, ומוצא הרבה יותר התקפות של "שיתופניקים" על ה"מתחדשים" מאשר ההפך, כול פעם שמישהו מעיז להביא סיפור כלשהו ב"סיפורי מקום" שמעיז לציין ששביעות הרצון היא גדולה במשפחה, מייד עולה נהמת ההמון כנגד הכותבים, למה בחרתם דווקא את משפחת זליגמן המרוצה ולא את כ"ץ המסכנים, חוצפה.
אני מתייחס למה שקרה בקיבוצים, יותר כאל שריפת יער מאשר לתקיפת הברברים, שריפת יער מוציאה את הטוב שביער בדרך כלל, צמיחה חדשה העולה ופורחת לאחר שכבר נדמה ששום דבר טוב לא ייצא מהאדמה השחורה, והנה עולם חי ופורח, רק עונה אחת לאחר השריפה, כול שצריך הוא מעט גשם, ומספיק כוח חיות הנשמר עמוק באדמה ולא נפגע.
מעל ל 150 קיבוצים הלכו לשינוי בעת השרפה או מייד אחריה, בקיבוץ לא נשרפו עצים אלה נשרפו מזומנים, עד שלא נותרה בקופה, אלה פיתקה מהגזבר: "הלכתי..."
היום רוב רובם של הקיבוצים מסתכלים לאחור ולא בגעגועים למה שהיה, אלה בתיקווה של ממש לעתיד טוב יותר, בעינייך ציפויירה ואתה זוהר, זהו אסון, היכן ערכי הליבה? ואני אומר שהקיבוץ לשעבר יהיה משהו אחר, אחר לחלוטין מהקיבוץ הישן על מכשלותיו שהוליכו כול קיבוץ נדון, לעבר פי פחת, וזאת מבלי לפגוע בקיבוצכם שהוא מצויין ובר שרידות לעולם ועד, אנחנו זוהר וציפויקה סיימנו את התהליך, אנחנו מנסים ללכת קדימה, אני לא רואה את ג'ינגיס חאן ולא הונים או ברברים דוהרים על סוסים והורגים חברים כושלים בהנף חרב, אני רואה את אבא שלי החוגג 80 במרץ 2007, את אבא שלי, שנולד בנס ציונה הקטנה ב 1927 לאימו יהודית לבית מזל ממינסק, שעלתה לארץ ישראל ב 1922, עם אחיה, בוגרי הסורבון בפריז, הוא הנדסת בניין, היא רפואה, שניהם חלוצים שעזבו את העושר מאחוריהם, באו להיות חלוצים, לא באו לקיבוצים אלה הלכו למושבות, סבתי עליה השלום, יהודיה מופלאה באמת, היתה סוציאליסטית עד שורשי שערותיה, ולא חזרה לעסוק ברפואה כי זה היה בורגני מדי...אבא שלי שעלה לטרשי עמיעד והוא איש פלמ"ח בן 19 הלך בדרך שבה האמין, עד שראה שזה לא מצליח וקיבל את השינוי כמשהו שאין ברירה אלה ללכת עמו, והוא משום מה לא רואה את השתלטות הברברים וההרס שהותירו בדהרת סוסיהם בשבילי הקיבוץ.
ציפויירה היקרה, היצירה הקיבוצית המקורית, זו שלצערי כבר לא קיימת גם לא בקיבוצך או אצל זוהר, היתה באמת דבר נשגב, אמיתי, חלומי, שנגע בפסגות הנפש של חבריו, איזה רעיון ענק, חברה שבה כול אחד יתרום כפי יכולתו, יקום בבוקר ושיר בליבו, ויקבל מהקבוצה את צרכיו, אלה יהיו צרכים צנועים שבצנועים, מיטת סוכנות, כורסת קש, ומנורה בלילה לקרוא ספר הנלקח מהספרייה, כל ערב כמעט להתכנס לישיבות הוועדות, הכול היה ברור, אפילו לא היו לבטים למי להצביע לכנסת, "אחדות המחנה" היתה ברורה ואני זוכר את התוצאות שהיו מתפרסמות בעיתון, קיבוץ איקס 100% למפלגת פועלים זו או אחרת.
אז נכון ציפויירה, הקיבוץ הזה חדל להתקיים, הוא חדל בעיקר כי האנשים בו בגרו, עייפו והתקשו למצוא את האנרגיות לתת כמו שנתנו בצעירותם, אבל לקבל? הדרישות עלו ועלו, דירת החדר גדלה והציוד שצרכה...הילדים שעברו מהמוסד הביתה, מצוקות העתים, הראו מזמן שמשהו השתבש, לא ציפויירה וזוהר, זה לא הברברים וההונים, אפילו לא ג'ינגיס חאן, זה אנחנו, שרצינו כול הזמן עוד ועוד, שחומות הקיבוץ הגבוהות קרסו להן, והשפעת ה"חוץ" חדרה לה לחצר הקיבוץ יותר ויותר, והאנשים, לא הברברים, החברים כמותכם, כמוני, טעמו מטעם הפרי האסור, גן העדן הטוטאלי שלו הורגלו קרס מול עיניינו, הפסקנו להאמין שהכול טוב, ושכול הפתרונות נמצאים בדיוני הוועדות, זו או אחרת, אז אני לא שומע שאתם מנסים לרגע להכניס בינה ברפי הזה, אתם מנסים לחנך את אבני, ואולי אחרי המכתב הזה גם אותי, ולנסות ולהסביר לי, שהשינוי כשלעצמו הוא האסון בכבודו ובעצמו, אני מצטער לא חושב כמוכם, לא על השינוי ובטח ובטח לא על הכשל התרבותי, בטוחני שבמספרים אבסולוטיים ישנם אנשי רוח ותרבות בקיבוצים שהיו קיבוצים הרבה יותר מאנשי הרוח שנותרו בשיתופיים, עמוז עוז התייאש מהקיבוץ מזמן, שמוש יושב בקיבוץ שעבר שינוי, ולפי מה שביררתי ממש לא רע לו, זעקתו היתה לא לגבי עצמו, אולי זו הסיבה שסירב להתראיין?
מכול מקום, טובי הלוחמים למען השיתופי הם עצמם חברים בקיבוצים שהשתנו, עזרא, יואל, מוישה שכביץ, ועוד, מייצגים את הרוח לא פחות ממכם זוהר וציפוייקה, האם זה אומר שחלפה הרוח ומתה?
או שהשינוי הוא כמו שרפת היער? ואולי השינוי הוא משהו שאיש לא יודע איך להגדיר אותו, ואולי יהיו 200 דרכים לשינוי? אולי לא התקפת ברברים היא? אולי הרנסנס כבר מאחורינו וקרבים אנו למהפכה חדשה?
אין לזה סוף, אבל כינויים בשמות? נאצות לא הועילו לאיש וגם לא יועילו, נדמה לי לפחות לפי גובה הטון במאמריו של רפי אשכנזי, שימי השינוי קרבים לביתו, והפחד מוציא ממנו את המילים הקשות, ולאו דווקא השכל או טבע האדם.
אגב, אנקדוטה מכנס געש, אפילו בכנס סירבו האנשים להזדהות, מכ 40 הבאים רק עשרה נרשמו בדף הקשר בשמם, שם קיבוצם ונתנו פרטים, כול השאר נשארו באלמוניותם, זהו כנס שהיה לטענת קיפי "שיתופי" מאוד, והוא עסק כמובן רק במצב החבר במתחדש, כי מה ראוי יותר? אבל כיצד ניתן להיאבק בברברים, אוליגרכים, ושאר שמות התואר שאנחנו מקבלים, אם אתה חסר פנים, מפוחד, נמלט לחורים? איך תעמוד בפני בית המשפט ותבקש עזרתו לעוול אמיתי (לדעתך) שנגרם לך?
אז אם אסכם, שרפות יער, גורמות להתחדשות, גם הברברים לא הרסו את כול הצוויליזציה, מקצתה אולי, בסין למשל המשיכה זו לפרוח, גם באירופה לאחר זמן היא התאוששה, ואירופה הצמיחה אנשים מצויינים, וגם את היטלר.
אז שתהיה לכם שבת שלום, באמת...
עוזי - סין
העתקת קישור