הצילו ! אני מוצף ומתחיל לטבוע משטף המילים!
הוספת תגובה לדף  הצילו, תקנון! - תקנון הקיבוץ הוא לצנינים בעיני מי שלא רוצה קיבוץ כלל. זהו אויב מר שהוא מבקש לבטלו משום שהוא מגביל את כוחה של השררה ומחייב לשמור
שם הכותב:  שומר חוק
נושא / כותרת  הצילו ! אני מוצף ומתחיל לטבוע משטף המילים!
תוכן ההודעה:  'יצא לכם' פעם להיות אי-שם רחוק ממקום מחסה כאשר מתחיל גשם; אתם מתחילים לנסות להתגונן מפניו - למשל עם בגד או שקית-נילון, לוח קרטון או עץ... והגשם הופך למבול, ושום נסיון-התגוננות לא עוזר, ואז אתם נעמדים ומניחים לזרמים לשטוף אתכם קילוחים-קילוחים, ושערותיכם ספוגות המים נדבקות לפדחת, והבגדים נשמטים על גופכם כמו סמרטוטים... ואתם נשטפים ונשטפים, ואין מתום, ואתם מחכים 'שרק יגמר כבר' ? או סיטואציה אחרת, בה אתם יוצאים לשחות בים גלי, ופתאום הגלים מתגברים ונעשים גבוהים יותר ויותר, ויש גם מערבולות, ואתם מיטלטלים ומיטלטלים ללא שליטה... ואז אתם מניחים ל'כוחות-האופל' המימיים החזקים מכם לעשות בכם מה שהם "רוצים", ואתם רק מייחלים שזה יגמר כבר, ותוכלו לחזור ולשחות שוב אל חוף-מבטחים - - -
כך אני חש למקרא שטף תשובותיו של ע.ב.צ. (הוא היה מכנה עצמו עב"צ), שאינו מניח כמעט לאחרים, ביחוד ל'איטיים' שבינינו, ללמוד את דבריו, לבור את הבר מן התבן (כי כבר שיגר אלינו גבבת דברים חדשים למיינם ולסדרם וללמוד את העיקר שבהם), והוא שוטף עד מטביע אותנו בשטף מילותיו.
לפני מעט יותר מ-24 שעות קראתי מה שכתב ע.ב.צ. בנושא 'תקנוני הקיבוצים', העתקתי לעצמי (שלא יעלם בגלי התגובות שיבואו בודאי בעקבות הדברים ההם), ואפילו הספקתי 'לצבוע' ולסמן לעצמי את ה'נקודות' להתייחסות ואולי לתגובה עניינית - - - והנה - עוד בטרם הספקתי לחזור אל אותה תגובה ולהגיב עליה, אני כבר שטוף מחדש ב'צרורות-מילים' ('מן המותן', עוזי ?). ככה אי-אפשר לנהל דיאלוג ! לא עדיף לרווח ולדלל את תכיפות הכתיבה; להקדיש לה יותר מחשבה, ואפילו אם תתארך כל תגובה (כמו שלי. אני יודע מה אחדים חושבים לעצמם: מה הוא מלהג כל כך הרבה ? מדוע כל-כך הרבה 'מים' ?) - כך שזה יתנהל לא כמו ב'חדרי-צ'טים' או על שולחן 'הפינג-פונג' (או במגרש הכדור-עף... עכשיו נזכרתי במגרש בו מורגל ע.ב.צ.!), אלא כמו בדיון מסודר ודמוי דיון 'אקדמי' ?! זה מה ש'בא לי' לכתוב עכשיו, יממה אחרי שהחלטתי לענות לע.ב.צ. דבר דבור על אופניו, ונוכחתי לדעת שאני כבר 'לא מעודכן' (Out of date). אז כרגע - עד שאחליט אם להתעשת ובכל-זאת להתייחס לדבריו 'ההם' של ע.ב.צ. - 'אטלגרף' רק את בדלי-המשפטים הבאים:
1. מול כל עורך-דין (כמו עו"ד אלבג עליו 'מתרפק' ע.) אפשר להציב פרקליט אחר שיטען את ההיפך הגמור באותה מידת שכנוע. זאת הרי מיומנותם העיקרית של משפטנים ועורכי-דין.
2. מי שרוצה 'לא-כלום' יעמיד את הברירה על 'הכל או לא-כלום', כדי שחלילה לא יתפתה מישהו לבחור ב'חלק' או ב'משהו' או ב'מעט' שהוא בכל זאת לרוחנו ולטעמנו ומתאים לנו, מתוך המכלול. אפשר גם אפשר (יאמר ויוכיח פרקליט מיומן) לבחור את הסעיפים שעדיין מתאימים לזמן ולנסיבות ולאנשים, להשאירם בתוקף, ואחרים לשנות כחוק וכדין !
3. מיגבלת 'רוב מינימאלי' של 75% מתוך המצביעים בפועל או 66.6% או 51% מתוך 100% בעלי זכות-ההצבעה, או כל 'מיכסת-רוב' שנקבעה (שוב - ע"י רוב מוסכם ותקף של המשתתפים בהחלטה על כך)- באה למנוע 'מחטפי-הצבעה', בחופשת-קיץ, או בשעת-לילה מאוחרת לקראת נעילת האסיפה, או כאשר מגיפת שפעת חורפית 'מקבעת' את ה"זקנים וסיעודיים וגריאטריים" כאבחנתו המושחזת של ע. במיטותיהם. לא פחות חשוב, אולי אפילו יותר 'עקרוני': למנוע החלטות נמהרות שימוטטו עלינו בבת-אחת ולבלי שוב (אין כבר דרך חזרה, מתמיד ע. להזכיר לנו, אולי בצדק) את גג הבנין שכל-כך הרבה אנשים בכל כך הרבה זמן, מאמץ, השקעת משאבים ו'משוכנעות' (גם אם כיום כבר התיישנה במשהו) בנו לעצמם למחסה, למגן, ולמשכן. ביתנו הוא מבצרנו, ולא-כל-כך-מהר מחליפים בית, או מעלים עליו את הדחפורים כדי למחקו ולבנות תחתיו אחר - חדש-מדונדש-ומתחדש. (ובינתיים, איפה נגור ?). ביחוד כאשר כבר אין לנו הרבה זמן, יכולת למאמץ, משאבים... וגם למדנו שלא להשתכנע ב'חטף'. א"כ לפעמים מצטערים ומתחרטים, אבל מאוחר מדיי. אפשר לבנות בית חדש. אפשר גם לעבור דירה (אפילו להרחיק ב'כאילו עם אבל בעצם בלי' עד סין מבלי לשכוח להצמיד לה כל הזמן במקף גם את ה"בית" בעמיעד). ואפשר גם לשקול עשיית 'שיפוצים' והתאמות. בתנאי שאדריכל ו'ועדת בנין ערים' יעניקו את האישורים המתאימים, שתכנית ה'שיפוץ' איננה מסוכנת לדיירים, לציבור, וגם אינה פוגעת באיכות-הסביבה ! ה"תקנון ז"ל" אוהב ע. להמית ב'טקטוק מקלדתו' את המשענת המוסמכת וגם הפורמאלית של אורחות-חיינו. אילו כתב 'משענת קצה רצוץ', נו, ממילא. אבל ככה, במכת-מעדר אחת או ב'צרורות מהמותן' לעקור משורש ולהרוג לנו את מה שאיתו אנחנו חיים לא-רע (אחדים מאיתנו כבר עשרות-שנים), באמונה ו'עם קבלות' ?! בחייך ע. ! אתה מזכיר לי (וסלחו לי כל מי שייפגעו מן ההשוואה הקשה) בן-משפחה שכולה, שלאחר מות אחד מבני-משפחתו מאבד את טעם כל חייו, מעלה מחשבות אובדניות (או אפילו כבר מתאבד, ובמכתב שהוא משאיר אחריו -) ממליץ לכולם 'לגמור עם החיים האלה', כי כבר אין בהם טעם...
ולגבי תשובה פחות 'צבעונית', אבל לא פחות עניינית עלי להרהר שוב, לפני 'המבול' הבא, שממנו אפילו 'תיבת-נוח' לא תמלט אותי. איך יעצת, עוזי, ל'זוהר' ? - "תקרא לאט ובזהירות..."! ש.ח.
נ.ב. תודה לך ע. על שאתה 'מואיל' להקצות לקיבוצים עוד 6 חודשי ארכה ('מוראטוריום', כמו שלמדתי את המונח בילדותי מספרו של יאנוש קורצ'ק - "ג'ק הקטן") להתאמת התקנונים למציאות. ארכה כזאת כבר ניתנה בחוק: 'תקנת הסווג' המתאימה, שנכנסה לתוקפה ביחד עם 5 האחרות במחצית ינואר 2006 (לפני 10 חודשים !), כבר הקציבה את 6 החודשים הללו, עד מחצית יולי השנה - להתאמת התקנונים ולהנחתם על 'שולחן הרשם' לבחינה, להחזרה ל'תיקונים' או לאישור וקביעת ה'סווג' המעודכן והנכון. מסיום תקופת 6 חודשי הארכה הזאת כבר עברו כבר מעט יותר מ-4 חודשים ! אז עכשיו אתה מציע עוד ארכות ודחיות וסחבת . "עד שימות הכלב, הפריץ או היהודי" ? והרי זאת בדיוק הטקטיקה של 'רשם האגודות השיתופיות' הנוכחי (עו"ד אורי זליגמן. עורך-דין, כבר אמרנו ?), המניח למי הירדן השיתופי המועטים לזרזף במורד השבר הסורי-אפריקני-קיבוצי, עד ל'ים המוות' של הנשיה והשכחה והחדלון ? ועל זאת צריך לצאת הקצף מכנס געש מחר ! ש.ח.
העתקת קישור