אתה יודע מה?... לזוהר
הוספת תגובה לדף  השמאל הכוזב, חלק א - מאמר בשני חלקים על הסיפור המוזר של הפסאודו שמאל המערבי ומלחמתו באתיקה ההומניסטית
שם הכותב:  ארנון אבני
מקום מגורים:  נירים
נושא / כותרת  אתה יודע מה?... לזוהר
תוכן ההודעה:  בוא ננסה לדבר ברצינות.
אני מואשם כאן שאני רק תוקף את הקיבוץ השיתופי ולא מציע דבר.
זה לא לגמרי מופרח. למרות שהצעתי לא מעט במהלך השנתיים שלוש האחרונות, רוב הצעותי היו בתחום המעטפת הכללית.
הסיבה לכך היא שאני מודע מאוד למגבלותי. העיקרית שבהן היא שאיני איש מנהל, אפילו מנהל/מרכז קיבוצי ברמת הקיבוץ הבודד - לא הייתי. כל ביקורתי נובעת מהתבוננות והשתתפות בקיבוץ במשך כל חיי. הגעתי למסקנות על הכשלים המובנים במערכת, ומה שאני מציע זה לסגת מיומרות שהן מקור שקיעתה של התנועה הקיבוצית.
הכשלים האלה לא רק מובנים בפקרטיקה הקיבוצית אלא גם טבועים בערכי הליבה.
למעשה טווינו במהלך השנים מערכת שלמה של עולם אלטרנטיבי שבכל פעם שהתגלתה חולשה תיקנו אותה בטלאי, לפעמים סמנטי בלבד, שהיה לא פעם יותר מזיק מהכשל עצמו.
כמו היהדות שמרגע שיצאה לגלות לקחה מערכת ענפה של ניהול מדינה והפכה אותה לקוד התנהגות קטנוני שכל עניינו זה ניהול קהילה מסתגרת שאינה מאפשרת ליהודי להתערב בגויים.
כך גם אנחנו יצרנו חבר קיבוץ שמחוץ לקיבוץ הוא כמו דג מחוץ למיים, לא יזמנו למשל קופות פנסיה ברוב הקיבוצים, בין השאר כי האינסטינקט רמז שכך ייצאו העוזבים עם יותר רכוש שבנתיים ניתן להשקיע בקיבוץ ובהעדרו גם יחשבו הם פעמיים לפני עזיבה.
כך גם הגענו לתרבות העקרה שמקדשת את ההתמודדות כערך ובורחת ממנו בפועל. אין קהילה (חוץ מהחרדית אולי) שמדברת כמונו בוקר וערב על "התמודדות והסקת מסקנות" ובפועל בורחת מהן (בצדק) כמו מאש. בכל פעם שלא מצליחים לפתוח פקק בהתנהלות הקיבוצית מכריזים על "התמודדות אמיצה, חזיתית ורב מפלסית בתופעת ההשתמטות ממשהו..." ובזה גומרים את הדיון. למה? כי בחברה כמו שלנו כל חיכוך קטן מצית אש. ככה יכול כל אחד להחנות רכב על אמצע מדרכה, ואם הוא מספיק חצוף, אחרי שהרים את קולו פעם אחת על אחד השכנים - כבר לא יטרידו אותו שוב.
התרבות הזו היא שמנעה מאיתנו להבין שהאדם גם אם הוא מוכן לתרום הרבה לחברה מתוקנת הוא אינו יכול לאורך זמן להיות מנותק משכר על מעשה ידיו ומתחיל לזייף.
כך לא הבנו שאי אפשר לנהל משק מתוכנן שהמניע היחיד להסקת מסקנות קשות (סגירת ענף לא רווחי, פרנסה לא נוחה אכזבות מקצועיות) הוא מסקנה של מישהו בועדה.
כך גם חשבנו שאפשר לקיים מערכת כלכלית רגישה לתנודות של הסביבה ללא תחרות כלשהי.
אלה רק דוגמאות לדברים שכל אחד יכול לראות גם בלי להיות מנכ"ל גדול, ולצערי גם מנכ"לים גדולים בסביבתי הקרובה אינם מבינים.
לכן, זוהר, אני לא חושב שעלי להתמצא בתכניות פנסיה, או להציע מודלים. אני מניח שיש כל כך רבים שעושים את זה טוב ממני (יזהר למשל) שאין לי מה להוסיף. אני אולי כל כך תמים שאני בטוח שאם נלך בכיוון הנכון מתוך הבנת מגבלותינו ובלי הזיות משיחיות - יש בתוכנו את הכוחות והידע להיות טובים לפחות כמו כולם.
העתקת קישור