הפרטת חדר האוכל
הוספת תגובה לדף  זה מתחיל בחדל-האוכל
שם הכותב:  זמי בן-חורין
דואר אלקטרוני  zamibc@netvision.net.il
נושא / כותרת  הפרטת חדר האוכל
תוכן ההודעה:  איך זה מתחיל?
החברים מבזבזים אוכל, ביום שישי חברים עם שקיות ניילון וקונטינרים לוקחים כמויות גדולות של שניצלים, האמא גם לוקחת מוצרי מזון לילדים בחוץ (מה לעשות, הרי כסף לעזור לילדים בחוץ אין לה) גם החבר ההוא (תמיד זה הוא) תמיד מזמין את כל המשפחה והחברים מהצבא.
הטיעון בד"כ הוא אם נפריט את עלות הפרודוקטים (לא שכר עבודה, אחזקת מבנים ואנרגיה) יצרכו פחות מזון, הרמה תעלה כי יהיה יותר כסף במערכת. המוטיב הנו חיסכון, מטרה ראויה.
ואכן לתקופה קצרה הרמה והמבחר עולים, אח"כ יורדים. אח"כ עוברים לתמחור פריטי המזון, כל פרוסה, כל כוס מיץ, כל שקית קטשופ. ההבטחה זהה, עכשיו יש חופש בחירה, הכל מתומחר, רמת המזון תעלה, יבואו יותר סועדים, ענף המזון ירוויח קצת יהיה כסף להשקיע במפות לבנות, החלפת ציוד, יהיה כסף להחליף את המזגנים הישנים, וכ"ו.
ואכן לתקופת מה הרמה והמבחר עולים, וראו זה פלא, עוברים כמה חודשים והכל חוזר, המבחר קטן, הרמה יורדת.
אז מגיע תור הקבלן, בד"כ מבחוץ, המחיר יותר נוח, המבחר גדול הרמה גבוהה יותר. במקביל מחסלים את יכולת הבישול העצמי, את המיכשור מוכרים בגרושים לקבלן, עכשיו במטבח אין מגשים, אין עגלות, אין תנורים. כך זה בחודש חודשיים הראשונים, הרמה אכן עלתה והמבחר גדל, הקבלן משתדל. אח"כ הקבלן מתחיל לזייף הרמה והמבחר יורדים. בשלב הבא משכירים את חדר האוכל לקבלן אחר, הוא משפץ את המטבח ומוכר ארוחות גם לעסקיםבחוץ, קיבל מטבח בזול וקהל שבוי, בד"כ עובדי המפעל שארוחתם מסובסדת, מעט חברים מגיעים לאכול ובמקביל מפריטים את כל עלות המזון כולל אחזקה, אנרגיה שכר עבודה.
בסיום התהליך, אחרי מספר שנים אין חדר אוכל אין ארוחות בוקר וערב (אלו בוטלו בתחילת התהליך, זה לא כלכלי ולמי יש בכלל זמן בבוקר), אין ארוחות שבת בצהרים, אין ארוחות ערב שישי, המועדון בקומת הקרקע לא פעיל כי החברים כבר לא יורדים למועדון אחרי ארוחת ליל שישי, הילדים לא משחקים בדשא מול חדר האוכל, אין כדור רגל על הדשא ואין מחבואים.
גם אין "פרלמנט" הקיטורים של ליל שישי סביב השולחנות העגולים של האירועים עם אספרסו מהמכונה שהתקבלה כשהשכירו את מועדון החברים, גם אין מי שיספר מה קורה, אין רכילות, אין מקום להשמיע ביקורת.
ההמשך ידוע וצפוי.
ולאורך כל הדרך הבטיחו לנו המנהלים כי העתיד יהיה רק יותר טוב, וכל שינוי הוא לטובה, ובכלל מה אנחנו מבינים. ואנחנו, ציבור צייטן אישרנו בקלפי כל מהלך ומהלך שהוצע על ידי ריכוז השירותים, ג'וב שגם הוא בוטל לפני תקופת מה.
הרכבת נוסעת, שילמנו כרטיס עד התחנה הסופית, שם נרד כולנו מהרכבת.
העתקת קישור