אם מול אילו
הוספת תגובה לדף  דת השיתוף - מה הסיכוי בימינו שקיבוץ של הזר"ש שנקלע למשבר קשה יישאר קיבוץ אורגינל
שם הכותב:  עדי שגב
דואר אלקטרוני  segev_e@dorot.org.il
נושא / כותרת  אם מול אילו
תוכן ההודעה:  הרשימה של עזרא הבודקת תרחיש היפותטי של קיבוץ שיתופי הנקלע למשבר ובוחר בדרך החלצות כזאת או אחרת - תמציתה בשאלת השאלות: האם בכוחה של אידיאולוגיה להוות גורם בולם מול כוחות מנוגדים.
אני מאמין שהתשובה מובנת מאליה, ממש כפי שראינו (להבדיל) בהתנהגות המתיישבים ערב הפינוי מגוש קטיף או בגישת המתנחלים למאורעות טראומתים לאורכה של האינתיפדה האחרונה.
בשורות אלה, אני פורע את החוב ל"האם" שבכותרת.
באשר ל"אילו", הדברים נעשים מורכבים יותר. כאן השאלה היא בעצם: מה נדרש לעשות כדי לחזק ולבצר את האידיאולוגיה כדי שתעמוד למשען בשעת משבר. אקדים ואומר שבקיבוץ 'ערכי', הסיכוי למשבר הוא נמוך יותר אבל אין בכך משום ערובה למאומה. גם היום, על אף שתוצאות משבר הקיבוצים עומדות כעדות קשה מול עיני המימסד בקיבוצים השיתופיים, עדיין לא חילחלה ההכרה שמסרים מהסוג שיכול להגן ולגונן - מסרים כאלה יש להשמיע בפועל ממש! את האידיאולוגיה צריך להשמיע, ללמוד, לתחזק במובן של ביצוע התאמות (ולא בהכרח - פשרות), למציאות המשתנה סביב.
תורת הקיבוץ אמורה היתה להיות נלמדת כחלק מחומר הלימודים של בני הקיבוץ ואילו הבוגרים אמורים היו להתדיין ישירות על סוגיות שונות במסגרת מפגשים בסגנון "קיבוץ לומד". נקלטים מהחוץ אמורים היו להתחייב מולה בסימנריוני קליטה.
הגישה האומרת: "סחורה טובה מוכרת את עצמה" לא הוכיחה את עצמה כלל, להיפך - היא הרדימה את המימסד שהאמין שלחבר מהשורה ישנם הכלים הנדרשים להתמודדות והוא כבר 'יסדר' לו את הדברים בפנים.
לקיצור, אידיאולוגיה וערכי ליבה, כמוהם כמנוע. אם הוא מניע, הוא יכול להסיע אותך. כדי שיניע, יש לתחזק אותו, להחליף חלקים שהתבלו ולדאוג למילוי מיכל הדלק.
חזרה לכותרת: "אילו" כל הדברים האלה היו זוכים לעיסוק מעשי ואיכפתי, תופעת ה"הישתנות" בקיבוצים היתה מתרחשת במימדים צנועים יותר.
שוחחתי פעם על נושאים קרובים עם בת משק עוזבת המתגוררת בהרחבה קהילתית של קיבוץ אחר באיזור. כשפרשתי בפניה את דעתי, זכיתי למענה קצר ותקיף: "ללמד את תורת הקיבוץ בשער הנגב (ביה"ס האזורי) - זה לא נראה לך שטיפת מוח?
תמהתי- מה לעניןזה ול'שטיפת מוח'. ביהדות קיים הציווי של "והיגדת לבנך". בישראל ובעמים, לאור מדורת השבט, ב'חדרים' בעיירה, בקולג' ועל ספסלי האוניברסיטה התמיד הדור הבוגר להעביר את מטען הידע, הנוהגים, האמונות וניסיון חייו לדור הצעיר. רק בקיבוצים משום מה הפכנו להיות המהדרים שבמהדרים בתחום החינוך ואיננו מעיזים להעמיד את ילדינו אל מול האמונות שלנו היות והם "צריכים להתנסות ולהגיע למסקנות בכוחם שלהם". הגישה הזאת המבטאת רגשי נחיתות והיסוס עמוקים, את פירותיה אנחנו קוצרים היום.
ושוב - אילו היו מזכירי הקיבוצים לדורותיהם מעמידים בפניהם את הצורך להתמודד יחד עם חברי קיבוציהם עם הצדדים הערכיים והרעיוניים של החיים המשותפים בקיבוץ, ספק אם היה צורך לכתוב את הרשימה של עזרא.
חשוב לחברי הקיבוצים השיתופיים ומזכיריהם לשנן ולזכור כי במקביל לפריצת המשבר בתנועה הקיבוצית, התרחשו מאורעות דרמתיים ומשמעותיים בעולם המערבי ואפילו על פני כל הגלובוס. נכנסנו לעידן חדש של גלובליזציה כשרובם של אזרחי מדינות העולם בעצם לא מבין את המשמעויות הנגזרות מכך, התקשורת מביאה את העולם כולו לסלון ביתך, הפירסום ותעשיית החלומות נעשו מיקצועיים וזוחלים פנימה ממש מתחת לסף ההכרה של האדם.
ומה אנחנו מציבים מול כל אלה (ומקווים שאצלנו בקיבוץ זה לא יקרה)? באמת מאומה.
יהה בתגובה הזאת ההולכת ומתארכת מסר לראשי הזר"ש ולמזכירי הקיבוצים השיתופיים שההתגוננות מול הסחף מתחילה בחיזוק רוח החבר בהיבט הרעיוני וכי הדבר הוא בבחינת צורך השעה ממש.
העתקת קישור