מיצינו את הנושא - ציפורה
הוספת תגובה לדף  טבע האדם כתירוץ כושל - הנימוקים הקושרים את הצורך בהפרטת הקיבוץ לאסכולות העוסקות בטבע האדם הם שדופים ועלובים
שם הכותב:  ציפורה
נושא / כותרת  מיצינו את הנושא - ציפורה
תוכן ההודעה:  למען פיתוח ה"אמון" בינינו, אשתמש בדיוק באותם כלים העשויים, לא בהכרח, להביא לשיפור אמינות התקשורת: "העתק והדבק" של דברייך, כך שלא אחטא בטעות ובשינוי הכוונות שלך. הצעתי שגם אתה תשתמש בשיטה הזאת איתי, ולא תואשם בעיוות דברים, בטעות או בזדון.
(ולמי שאין חשק, כוח, קצון לקרא את הכל, מוזמן לעבור לתגובה הבאה). ציפורה הצעירה!


ציפורה: חבר מרכז , אינני נעלבת, גם זאת המצאה מהמוח הקודח שלך. אגיד זאת ישר ולעניין: לא אוהבת שמד אחד אתה דורש הרמת הרמה של הדיון, ובאותה תגובה ממש, מוריד אותה ע"י ויכוח עם דברים שלא אני אמרתי , אתה מכניס לי טיעונים מופרכים לפה שלי, מתווכח איתם וכד'. זה פשוט בלתי נסבל

חבר: ציפורה יקרה, כל פעם שהדיון הופך קשה לך, את מחפשת עילה להיפגע ולהחרים כדי להתחמק מהתמודדות, וגם פתאום חותמת ב"ציפורה הזקנה מאוד".

ציפורה: אגיד זאת ישר ולעניין: לא אוהבת שמצד אחד אתה דורש הרמת הרמה של הדיון, ובאותה תגובה ממש, מוריד אותה ע"י ויכוח עם דברים שלא אני אמרתי , אתה מכניס לי טיעונים מופרכים לפה שלי, מתווכח איתם וכד'. זה פשוט בלתי נסבל. תחליט באיזה צד של הירח אתה רוצה להיות, בחשוך או במואר. ובעיקר תהיה עקבי.
ציפורה המזדקנת במהירית בלראות צעירים המתנהגים בזיג-זג, קופצים מהמיו-אייג' לפוקויאמה, מדיון ענייני וחבטות בלתי צפויות על אמרי ואלישע (מה הם בכלל שייכים לדיון כאן?).

חבר: עזבי אותך משטויות, תזרמי איתנו, כולנו כאן נודניקים אחד לשני ומנסים להוסיף קצת קורטוב של ערך מוסף למחשבה, את עושה את זה לכולם? אז עושים גם לך קצת, לא ממש נורא.

ציפורה: זורמת זורמת אבל! לא אוהבת שמשנים את חוקי הזרימה, לא אוהב לא-נימוקים, על משקל non-paper, לא אוהבת משחק "מלוכלך" זה הכל. זה שי לניו-אייג', ליאצק של זוהר... זה הופך את הדיון כאן לשיח-חרשים, שלצועק חזק יותר נותנת תחושה פנימית של ניצחון, לצועק, למשמיץ, למזייף. במשחקים כאלה גמרתי בכיתה ג'.
מוכנה להמשיך בתנאים הוגנים. אחרת באמת אזדקן מהר מאד מייאוש כאן. ואני מעדיפה לא להזדקן מעבר לטבע.

חבר: לעצם העניין, יש לך כנראה תכונה שאולי את לא מודעת לה ציפורה (תכונה טובה), את כותבת גם בין השורות. למשל, כשאת כותבת: " ראינו כבר במחקרים היכן יש יותר אמון בהנהגות הקיבוצים. את ההשלכות כל אחד יעשה בעצמו." אז זהר, לרום, אבני עוזי ואני שכבר מכירים אותך, כבר מבינים למה התכוונת, מה לעשות? אנחנו כבר יודעים מה אומרים המחקרים של המכון הידוע וגם יודעים את עמדתך, אז רצים למסקנות, אז מה? את לא צריכה פתאום להסתתר.
כפי שכבר כתבתי, ואומר זאת שוב, החברים בקיבוץ המתחדש הם פרטנרים מצוינים לדיון עם "אצולת" גן שמואל על שיכלול טבע האדם ואינם מוקצים מחמת מיאוס כפי שעולה מכתיבתו של רפי אשכנזי (בתוך השורות ובין השורות). הם פרטנרים כי הם עוסקים בדיוק באותן שאלות, אלא שבשונה מהשיתופיים לקחו יותר יוזמה ומנהיגות בחילוץ עגלתם מהבוץ והזזתה קדימה.

ציפורה: מי זאת "אצולת גן שמואל" לא יודעת. תשאל ותפנה לאשכנזי. אצלנו אין אצולות. אם רפי חושב כפי שהוא כותב שאין לו שיג ושיח עם המתחדשים, זו זכותו המלאה. שלא כמוני כנראה הוא מרמז שהם אינם קיבוץ. תתווכח איתו ולא איתי על דבריו.

חבר: אני למשל מזדהה עם כל מילה שכתבת להלן:
" שום דבר אף פעם לא מובן מאליו. חבר מרכז, יש להשקיע, ולהשקיע ולהשקיע עוד, ועוד קצת בבניית הקיבוץ: כלכלית, חברתית, תרבותית, חינוכית, יש להשקיע ביחסי שוויון בין בין החברים, בהשתתפות, בחגים, בילדים, השתייכות אמת והזדהות, וכל זה חוזר לכלכלה, למשק, לענפים. גם לתחושות החבר או החברה, חוזר אלינו אישית, תחושת שייכות לקהילה יפה, ראויה ומתקדמת, בה הפער בין המוצהר לבין הקיים (תכל'ס בשטח, אומרים) הוא מהקטנים שבין צורות חיים חברתיים אחרות".
אבל, ואבל גדול, רוצה לומר לך שבעקבות טיפול שיטתי ואמיתי בפער בין המוצהר לבין הקיים ובתחושת הזיוף הנלוות לכך, הגענו אצלנו להקים את הקיבוץ המתחדש.
על רקע הנתונים שיש (ואכן רבים מאוד אין) המראים תנועת גל צונמי המשנה את התנועה הקיבוצית משיתופית למתחדשת, במקומך הייתי משכלל את החשיבה הגלובלית שלי ומשפר את ההתנהגות הלוקלית והולך לראיון עומק נוסף עם הצעירים כדי שיגידו לי, לא את מה שאני מצפה אלא את מה שאולי הם לא יודעים שינחה את פעולתם בעתיד הקרוב.

ציפורה: נכון צונאמי כתבת. הגדרה מדוייקת שלך"צונאמי" (ואחרים לפניך)
כולנו יודעים איזה תועלת מביא איתו הצונאמי ומה משאיר אחריו.
לגבי הצעירים, כתבתי ואני חוזר, נכון לעכשיו, אצלנו, אני די רגוע (אף פעם לא לגמרי), כתבתי על גיל ההנהגה, על התנהגותה המקרינה ערכים של שיתוף, שיוויון מלא בינה לבין שאר החברים, על מאמציה להביא נתונים, דוחות, התלבטויות לוידאו, לדיונים וכד'. לא הבנתי את הקטע האחרון שלך.

חבר מרכז: נשמע מוזר?
אדם בשם קנט הרו זכה בנובל על מחקרו way pools don�t work�" הוא מסביר שם את התופעה המוכרת לנו בארץ כששמעון פרס מנצח בסקרים ומפסיד בבחירות. לטענתו אנשים לא משקרים בסקרים, הם פשוט לא יכולים לדווח (בטווח של דקות לפעמים) איך ינהגו ברגע האמת. מסקנתו היא שעולם הערכים האמיתיים נסתר לפעמים מעיני האנשים האוחזים בהם. למשל, בשירותי במילויים בשטחים למדתי שהיו מקרים בהם קיבוצניקים שמאלנים התנהגו כמו חיות בעוד ליכודניקים ימניים שאהבו להצהיר מוות לערבים, ברגעי האמת גילו חמלה ואנושיות יוצאות דופן.


ציפורה: אמרתי שהיה סקר? כתבתי שאצלנו משתדלים לשוחח כמה שיותר עם כולם, כולל הצעירים!! שיחה זה לא סקר, ומשיחות רגועות, מתמשכות אתה יכול להבין במפורש או בין שורות הדוברים מה הם רוצים מעצמם, מהקיבוץ, מכולם. כאן משתדלים להיות קשובים, להקשיב, לשוחח. לא סקר חד פעמי, לא שאלון אמריקאי עם חמש תשובות מכוונות... שיחות, דיבורים. חופשי על כוס קפה. ואצלכם? הכין שהפסיקו לשוחח, לדבר אחד עם השני, במקומות שהחברים לא יודעים מה קורה, במשק, בקיבוץ בכלל, במקומות כאלה, נראה לי, שרמת האי-אמון היא יותר גדולה, שבמיאים ועד-ממונה, מנהל חיצוני, מתמחר התולה טוויות מחיר על כל אחד, ללא אפשרות ערעור... נראה ששם רמת ההשגים ה"קהילתיים" רמת הדבק המשותף, רמת ההזדהות התרומה והשייכות נמוכות יותר, אולי אני טועה...

חבר מרכז: אני מסכים איתך מאוד שיש להרים רף של חזון וערכים אליהם יש לשאוף, אבל, ואבל גדול מאוד (שוב) צריך להיזהר לא ליצור פער גדול מידי בין המציאות לחזון, פער שישדר צלילים של זיוף אחד גדול. אותו פער אותו קלטה מאיתנו החברה הישראלית והטיחה לנו את זה בפנים באמירתו של מנחם בגין ז"ל על הבריכות של המיליונרים.
לסיכום: ערכים זה תנאי הכרחי ליצירת הקיבוץ (מתחדש ושיתופי) אבל לא תנאי מספיק צריך גם חיבור למציאות.

ציפורה: אין ספור פעמים אני כותבת שאנחנו בקיבוצי יודעים מה היא המציאות הישראלית והעולמית, שפועלים כיחידה כלכלית קפיטליסטית לוחמנית בחוץ, ובפנים מחלקים את השלל בצורה שוויונית ושיתופית. מי שלא "מחובר" (לא אוהבת את המילה הזאת) למציאות בחוץ יכול לדעתך בכלל למכור, לשווק, לעסוק עסקים, לזכות להערכה על מוצריו, על איכותם, וגם להרוויח משהו? לך יש את האורקל של המציאות? מהי המציאות: בית חנון, דאנפור, ניו ארלינס, העבדים ממזרח אירופה קוטפי העגבניות בטוסקנה, הנסד"ק, הצלחת הדמוקרטים בשני הבתים בארה"ב, הפונדמנטליזם השיעי והסוני? מה היא המציאות חבר מרכז: צ'אבז האניטישמי, אירופה המתייפיפת, בוש שחזר לצוות אביו (בייקר וכד'). המהגרים מהעולם השלישי שהם 5/6 מהעולם אל ה"עולם" העשיר שאינו יודע איך לפתור את הבעיה הקטנה הזאת? מהי המציאות?. הכל מציאות!
המציאות היא כל הדברים האלה, והרבה יותר וגם איך אני מחליט לחיות בתוכה! זאת המציאות חבר, לא אופנה חולפת, שטחית ושיקרית של הניו-אייג' (בזמנו לא הגבתי על הדיון שלך עם זוהר בנושא, אבל צחקתי הרבה לקריאת הדברים). כתבתי ואני חוזרת ומדגישה: הצונאמי לא שטף אותנו, אנחנו מסתכלי על מפות סינופטיות כל הזמן, הרדרים שלנו קשובים לסערות, לרעמים ולברקים, קרובים ורחוקים מאד, (לא כיבינו אותם לשעה... כמו חיל הים). שום דבר לא בטוח, ויש לטרוח ולהתכונן לצונאמיים, למשבר כלכליים, ואסונות בלתי צפויים, לכל.
בתוך המציאות המורכבת החלטנו לחיות כיהודים, במדינה של היהודים, עם שוויון זכויות לכל אזרחים, ובתוך המדינה לחיות למענה ובשיטת חיים בה הפעם בין הערכים ולמציאות לשנו היומיומית היא קטנה יחסית לשיטות חיים האחרות.
ומי שלא התכונן, באמת סבל בצונאמי.

ציפורה
נראה לי מיצינו את נושא שיצא מטבע הדם.
תודה
העתקת קישור