על מנהיגות לחבר המרכז
הוספת תגובה לדף  טבע האדם כתירוץ כושל - הנימוקים הקושרים את הצורך בהפרטת הקיבוץ לאסכולות העוסקות בטבע האדם הם שדופים ועלובים
שם הכותב:  ארנון אבני
מקום מגורים:  נירים
נושא / כותרת  על מנהיגות לחבר המרכז
תוכן ההודעה:  ניסית "חבר מהמרכז" לפתוח את הדלת בזהירות... וסגרה לך אותה על האצבעות! כל הכבוד על הסבלנות.
ולעניין המנהיגות.
המינוח הקיבוצי המסורתי יוצא תמיד מתוך הנחה שהקיבוץ כפי שהוא - זה תכלית כל דיון. כלומר לא יתכן דיון קיבוצי שאינו מיועד לקיים את המבנה הקיים או למצא עבורו צידוקים. לכן, בכל מקום שתנקלים בקשיים לוגיים מופעל מייד נוהל "התמודדות".
הנוהל הזה הוא פשוט: כשאין מוצא הגיוני מכריזים שבעניין הזה ההתמודדות היומיומית - היא התכלית, ובשירת התקווה מתפזרת הועידה.
התפריט הזה כמעט תמיד מסריח בסוף בצלחת. כי יש לנו, הקיבוצים השיתופיים את הבאג הקטן של "ללכת עד הסוף", כלומר להגזים בשם העיקרון.
מנהיגות כמו כל דבר אנושי צריכה מקום טיבעי (כן, טבע האדם) לתרבות ולתקופה שבה היא מתקיימת. רובנו השתחררנו ממנהיגות דתית שבה המנהיג פותר גם בעיות בתוך המשפחה. אנחנו נותנים למנהיגות משקל מסויים בחיינו וגם מפזרים את האמון הזה בין מנהיגים שונים: זה לפוליטיקה, זה לאמנות, ההוא לחברתנו המצומצמת ויש גם הנהגה כלכלית. לכל אחד מהם יש טווח שהוא יכול להתקרב אל פתח ביתנו. בני אדם נורמאליים גם כאשר כל מה שיש להם תלוי בקיומו של המפעל שבו הם עובדים, וגם כאשר יש להם אמון בהנהלה, אינם נותנים לה לנהל את חייהם, למשל, עד כדי ויתור על צבירת פנסיה כנגד הבטחות לחיי נצח. כולם מנהלים מדיניות עצמאית של כלכלת בית ותכנית משפחתית. אם יש משהו שמחייב את המנהל להתמודדות יומיומית זה דווקא הקשר הפחות מחייב שמאפשר (גם אם זה לא קל)לכל אחד לנתק אותו בלי להפרד מכל המציאות שסביבו.
יותר נכון וטוב זה להוריד את רמת התלות במנהיגות מאשר לתלות בה את כל החוליים.
מצד אחד חברה שאינה מוצאת מנהיגות ראיוה - נמצאת בבעיה, ומצד שני הזדקקות נואשת למנהיגות מצביעה על בעיה מסוג אחר, לפעמים זו אותה הבעיה שאינה מניחה לשום מנהיגות לתפקד.
העתקת קישור