לפלמה, רעי כעך לי
הוספת תגובה לדף  לא מתחדש ולא בטיח - עוד כמה הערות על הכתבה "סערה בים השיבולים" ששודרה בערוץ 2 ועסקה בהפרטת הקיבוצים
שם הכותב:  עזרא
נושא / כותרת  לפלמה, רעי כעך לי
תוכן ההודעה:  דודו, מקבל ש"גלתה שכינה" מחצרו של קיבוץ, אך תוהה למה. דעתי בקצרה: שתי נשמות התרוצצו בגוף הקיבוץ: זו שראתה בן מחנה עבודה זמני של המוסדות הציוניים, שסיים את תפקידו העיקרי עם הקמת המדינה; זו שראתה בו גם דרך חיים לתיקון ושינוי האדם, שאיננה חיה על קיצבת זמן.
מרגע שישראל "התממלכה" ואמרה לקיבוץ עשית את שלך, התעצם כוחם של הראשונים וניצחה האונה הארגונית בנשמתו של הקיבוץ וכפתה דעתה על האונה הרוחנית-ערכית.
הנצחון הזה קיבל גיבוי מן הממסדים הכלכליים שבתוך הקיבוץ ומחוצה לו שרובם ככולם בוגרי האסכולות הימניות או הסמי ימניות הרווחות באקדמיה הכלכלית, הרואה בכל מה שהוא "לא משקי" - בזבוז.
לא במקרה קם מכון לייעוץ אירגוני ולא (למשל) מכון ליעוץ ערכי. הגישה השלטת תפסה את הוויית הקיבוץ ומשברו כאירגוני, לא כערכי. על התשתית הזו צמחו תהליכי ההפרטה שנחשבו לאופציה היחידה להתמודדות עם המשבר. רק בודדים העלו על דעתם שאופציה של שילוב ידיים - ולא פירודן - כדי לגול את האבן, יכולה להיות עדיפה.
כלכלה כזאת, סולידארית ושתפנית, לא נמצאה על המדף בסופר הקיבוצי. זה גם השתלב עם העובדה שלקיבוץ קשה ללכת נגד רוח המדינה שפעם היתה קצת יותר סולידרית רווחתית וגבית והיום היא רוח נגדית, מפריטה.
הסיפור רחב בהרבה וראוי למאמר נפרד. כתבתי זאת כדי לרמוז ש"גלות השכינה" היא אולי חלק מסיבה למצב, היא בשום אופן לא הסיבה כולה.
לתסמונת המטפלת לא אכנס, דשו בזה די, אף כי יש לי נקודת מבט קצת אחרת.

לגידי פלג: תודה על הסיוע המורלי. חשבתי שבין חברים זה ניתן בחינם, אבל אם אתה שייך לאסכולת תמורה לתרומה, אני מזמין אותך לשווארמה אצל שאול...
העתקת קישור