עזרא- ככה לא בונים חומה, ולמה הדמגוגיה הזולה?
הוספת תגובה לדף  לא מתחדש ולא בטיח - עוד כמה הערות על הכתבה "סערה בים השיבולים" ששודרה בערוץ 2 ועסקה בהפרטת הקיבוצים
שם הכותב:  עוזי בן צבי
מקום מגורים:  סין אל עמיעד
נושא / כותרת  עזרא- ככה לא בונים חומה, ולמה הדמגוגיה הזולה?
תוכן ההודעה:  לעזרא היקר עם המון פירגון - כמה הערות:


1. קיבוץ מתחדש??? חחחחחח!: אין כזה דבר "קיבוץ מתחדש". השם לא עלה ולו פעם אחת במהלך הכתבה הארוכה. מצדדי ההפרטה - מן הסתם אלה שעשו עליה קופה יפה - דיברו על "קפיטליזם נאור". המפסידים הציגו קפיטליזם חזירי. לאף אחד אין אשליה שיש כאן סממנים של קיבוץ. כבר כתבתי על כך במאמר "עיין ערך מתחדש" לפני כחודש. חזור, אין קיבוץ מתחדש. יש קהילה עם פערי שכר גדולים שעשיריה, אם יואילו בטובם, יפרישו משהו לעניים. לתשומת ליבם של פקידי מס הכנסה שיחד עם עניי הקיבוצים הם הפראיירים הגדולים של ההפרטה.

טעות גדולה עזרא - אני מתפלא עליך, מי עושה את הקופה החברים עם המשכורות הגבוהות או קופת הקהילה ורשת הביטחון? חלומם הרטוב של "עשירי" הקיבוץ הוא שהמיסים שלהם יהיו מיסי מדינת ישראל, אופססס... לא נורא נסה שוב...
מסכים עמך שאין דבר כזה "קיבוץ מתחדש" את המושג יצרה וועדת הסיווג, כנראה מפני שלנציגי התנועה שישבו בה היה חשוב להשאיר את הקיבוצים, קיבוצים, בכוח כמעט.

2. רשת בטחון, שם זמני: זיו מלכין, המנכ"ל מגבת, המשתכר 40 אלף ₪ לחודש, הצהיר שרשת הביטחון שהוא מעניק בטובו לחלשים, היא עניין זמני. אין לו כוונה לשלם כל כך הרבה מיסים, זכר לסולידאריות עם חבריו שהביאוהו עד הלום ושביניהם נותרו כאלה שמתקשים לגמור את החודש, כמו הכובסת, שמחפשת עכשיו עבודה, ונתקלת בכתף קרירה של מנהל הקהילה החיצוני. חזרנו ולמדנו שהרשתות והסיווגים לא נועדו אלא לריכוך המכה ולשכנוע הסרבנים. מובילי ההפרטות לא מתכוונים לסיים את המהלך כ"קיבוץ לייט". המטרות, מבחינתם, רחוקות בהרבה.
מי טוען, חוץ מאלה שמסרבים להכיר בעובדות, שהמפריטים רוצים "קיבוץ לייט" המפריטים רוצים מושב, שיוך וחיים בשקט בלי מערכות שישבו להם על הראש, את "קיבוץ לייט" רוצים אלה שקשה להם להיפרד מהקיבוץ של פעם, לגבי הכובסת, גם אצלנו נסגרה המכבסה, לא חס ושלום בגלל שלא ניתן היה לעשותה למכבסה אזורית מצליחה, אלה מפני שלא מצאו מי שיעשה כן מקרב החברים/חברות, שטות של ממש, הציוד יכול לכבס לדיוויזיה שלמה אבל חשבו שלחמישים איש זה גם כן בסדר, אז כמובן שלא היה כדאי, אם יש לך יזם מוצלח ניתן להפעיל את זה מחר, מכבסה עם גיהוציה ברמה חבל"ז.

3. בבל"ת אידיאולוגי: התפעלתי מן הארשת הרצינית שעטה דובי בן ארי - מנכ"ל בית ההארחה של כפר בלום - כשהסביר כי לאחר שלושה דורות התברר שהסוציאליזם נכשל ושהקפיטליזם הצליח לרפא את החוליים הקיבוציים. מעניין מה אומרת על ההצלחה הזאת שרה שובל מבית אלפא שהתוודתה שאין לה כסף כדי לבקר את ילדיה בעיר.
העובדה שהסוציאליזם הקיבוצי שרד לא רע במשך שלושה דורות, מלמדת שהוא אפשרי ואיננו בהכרח נוגד את "טבע האדם", כפי שטוענים המפריטים. בטח שלא כל אדם. הוא נוגד, כנראה, את טבעם של אנשים כמו דובי בן ארי החושבים שמגיע להם יותר מאשר לאחרים. מצד שני קשה לשפוט: בשביל 40 אלף ₪ בחודש יהיו עוד שיגידו כי הקפיטליזם גילה להם את האור.
עזרא, אתה יודע מצויין שאין שום אור או קשת בענן לגבי הקפיטליזם הטהור, רק מה? העובדה שהקיבוץ שרד 100 שנה? זו הוכחה שהסוציאליזם הקיבוצי היה דבר מוצלח? כנראה שלא, עובדה היא שמספר המצליחים בו קטן להפליא ואינו עולה על נפחו של האצטדיון ברמת גן, אז לקרוא לזה הצלחה מרעישה?, ניחא שיהיה, לגבי השרה ההיא בבית אלפא, שניהלה מספרה במשך שנים מבלי להתעדכן, והנה יום בהיר אחד עזבו אותה לקוחותיה, אלה לא עזבו בגלל שהקיבוץ הופרט אלה בגלל ששרה לא התעדכנה, אינני חושב שהיו לה יותר לקוחות קודם להפרטה, רק זו חשפה את האמת המרה, אז מה המסקנה? אצלנו למשל לספרית קוראים כוכבה ולא שרה, כוכבה בת גילה בדיוק של שרה, מספרתה המתה מסתפרים לפני השינוי ואחריו עוד יותר, וכוכבה מתפרנסת בלי עין הרע, והתורים ארוכים, מה זה שייך להפרטה חוץ מזה שזה עובר מסך מצויין, והדמעה ימח שמה גם היא צוללת מטה מזווית העין.


4. הפרזיטים החדשים: פרזיט הוא טפיל. כלומר כזה החי על חשבונם של אחרים. בקיבוץ הודבק המינוח הזה למי שאינם מתאמצים מספיק ובאי תרומתם גוזלים מפתם של אחרים. אחרי שראיתי את הכתבה אני חושב שצריך לעדכן את ההגדרה: פרזיט קיבוצי הוא מי שמשתכר 40 אלף ₪ לחודש על חשבון הקופה הכללית בשעה שחבריו מקבלים מאתה קופה שכר זעום בלבד. בכך הוא גוזל את פיתם ושלהם ואת פיתם של מי שיצרו את הנכס המעניק לו שכר בגובה כזה.
עזרא, הרי אתה בעצמך לא מאמין לבולשיט הזה, נכון? ואם לזי מלכין היו קוראים יעקב אפשטיין והוא היה חבר קיבוץ חיפה, ה 40 אלף היו אותם 40 אלף שקל שמשולמים מקופתה של חברה בורסאית ששמה פלסטרו גבת, שאת מניות הקיבוץ בה קנה מיליארדר אוסטרלי בשם גנדל, אינני זוכר מה אחוז ההחזקות של חברי קיבוץ גבת אבל זה לא הרבה, גרעין השליטה הוא של גנדל בכול מקרה, אז אם "יעקב" דנו היה לוקח לכיסו את כול ה 40 אלף, ולא היה חוזר לקהילה אגורה מכול זה, זה טוב, או שטוב שזיו יקבל, ישלם מיסיו לקהילה שלוקחת בוודאי כשני שליש מזה לפחות, וכך נהנים כולם, מה פרזיטי במי שלקח חברה בינונית ועשה ממנה חברת ההשקיה השנייה בגודלה בישראל, סיפק עבודה לעשרות חברים אם לא מאות חברים? איזה גזל יש כאן? ואיזה פת לחם הוא לקח? עזרא זו דמגוגיה זולה ואני לא מאמין שאתה מכולם, כותב אותה.



5. דו"ח הביטוח הלאומי: בערוץ 2, כמו בערוץ 2, אולי כמו בטלוויזיה בכלל, אוהבים להציג הכל בצבעי שחור ולבן. הסרט נפתח בחלוצים של פעם שיוצאים לשדה בשלשות, קוצרים בחרמש, או חולבים בידיים, רוקדים הורה ושרים את שיר העמק, אל מול הקיבוץ המופרט של ימינו. כאילו אין ולא יכול להיות קיבוץ שיתופי מודרני, עדכני, סולידארי, נטול פערים משמעותיים. הטוטליות הזאת בהצגת הפערים שבין אז לעכשיו הזכירה לי את הכתבות המשודרות כל אימת שמתפרסם דו"ח העוני של הביטוח הלאומי: הווילות והשכר הגבוה של מתעשרי ההפרטה, מול העוני והמקררים הריקים של נפגעיה. מתברר שסוף סוף אנחנו כמו כולם. בעצם, לא בדיוק. זכות לשבות אין צלנו, וגם לא זכות להתארגן. אבל גם זה יבוא ומן הדין שיבוא.
עזרא, הנה אני מסכים לכול מילה שכתבת בסעיף הזה.

6. היצר האנושי: הכתב, שלמה רז, דיבר לאורך התכנית על כניעת הקיבוצניקים "ליצר האנושי לעשות כסף". כמה טבעי לאתוס של ערוץ 2, שהרי אין שם אתוס אחר. הריני להודיע בזאת שהיצר שלי איננו לעשות עוד ועוד כסף. אני מעדיף אושר על עושר ושלווה נינוחה על מרוץ מזומנים אינסופי. מניסיוני אפשר להגיע לזה גם ברבע מהשכר של זיו מלכין.
עזרא, בחיאתק, רד מזיו מלכין, מה התלבשת עליו, הוא היה כן ואמר מה שהוא חושב בשמו ובתוארו, הרבה יותר אמיץ מהרבה מלחכי פנכה כאן המתחבאים מאחורי שמות בדויים, שאלה לי אליך, לגבי האושר, כמה הוא עולה? מתי אתה מפסיק להיות מאושר? האם העובדה שאתה מסודר עם רכב צמוד, וחיי בשמחה ורינה ללא דאגות (בקיבוץ יש דירה ואתה אחרי הכול חבר מין המניין) מאפשרת לך להיות מאושר, אני בטוח שניתן להיות מאושר גם עם 10 אלפים ₪ בחודש, וניתן להיות נורא מיסכן עם כפול מזה, האושר והמסכנות אינם שאלה רק של כסף, אבל להיות עשיר בהחלט עוזר להיות מאושר, כנראה, ראה ביל גייטס, רייכמן וגזי קפלן שכנך.

7. איפה ולוולה: מזכיר התנועה, זאב (ולוולה) שור יוצא מעת לעת עם הבטחות גדולות: אחת מהן, שהציג לא מזמן, היא לטפל בפערי השכר בקיבוצים המופרטים. חלק מן היציאות הללו עולה לאוויר ברעש גדול, נישא ברוח, מתפזר ומתאדה. האמת? קשה להאמין שלתנועה עוד יש השפעה על תהליכים כאלה. במקומות שיש ערעור על חובת קיום רשת הביטחון, שהשפה היא שפה של שוק נטו, תמיד יהיו מי שיטענו שאם ימתנו את עושרם של "המצליחנים" � הם יברחו. והרי זה מה שמדקלמת הממשלה כל אימת שיש תלונות על הפער העצום בארץ בין עשירים לעניים.
עזרא, קראת את תקנות האגודות השיתופיות? אלה החדשות שרה"מ חתום עליהם?
יש שם מילה או חצי מילה על פערים?
מה וולוולה עם כול הכבוד יכול לעשות? לבקש ממשלמי המשכורות החיצוניים להועיל בטובם ולהוריד את משכורתו של מנהל קונצרן של מיליארדים, לחמשת אלפי שקלים, הקונצרן יישמח, הקיבוץ ייבכה, ועזרא וולוולה יהיו מאושרים, מוישה שכביץ גם.
שום אתה גולש לדמגוגיה שאין מאחריה דבר.



העתקת קישור