החיים הם לא סוכריה על מקל - לציפויירה
הוספת תגובה לדף  עניינים - על פרידה ממותג * על הסוכה כמשל * על חבטה אמנותית * ועל שלישיית שריד
שם הכותב:  עוזי בן צבי
מקום מגורים:  סין אך עמיעד
נושא / כותרת  החיים הם לא סוכריה על מקל - לציפויירה
תוכן ההודעה:  ציפויירה היקרה
למען האמת אני נהנה ממשנתך הסדורה עד מאוד, אני מצטער אינני מסכים עמך בהרבה דברים אבל אגלה לך משהו כאיש שיווק לאומי ובין לאומי, צעיר הייתי וכבר זקנתי מעט (אני יודע שבגילי המופלג, 57 (אני ילדון לידך) אבל עוסק אני בשיווק למעלה מעשרים שנה, התחלתי בשוק המקומי ב 1980 ועברתי לשווקי היצוא ב 1984, מצטער, הסיפור הזה שניתן לקבל את כבוד הלקוחות עם סמרטוטים, זה אולי טוב לשליחים בצרפת שהיהודי שממול רואה בהם איזה שליחים מארץ ישראל הדוויה, זה, מצטער לא עובד על הקניין המחוייט של ויולייה ווטר, או על המנהל בחליפה של גוצ'י המייצג את GE, תבוא אליו עם סמרטוטים, יזרקו אותך מכול המדרגות, פשוטו כמשמעו, אז הסיפורים שלך מפריז הורידו דמעה מעיני מחד, והעלו חיוך עצוב על שפתי על הנאיביות שלך. באמת ציפויירה, חיית בפריז ראית את העולם האמיתי, בשיתופי שיחקנו בנדמה לי...
תשמעי סיפור, ב 1984 הייתי כמעט שנה בלוס אנגלס במשרדי עמיעד ארה"ב, יום בהיר אחד מגיע אלי למשרד מנהל של מפעל קיבוצי מכובד מהדרום, הבחור הגיע אלי במכנסיים קצרים, חולצה בחוץ, שפם נהדר ובלוריתו מתנפנפת, חסר היה רק כובע הטמבל, עובדי החברה, הסתכלו על הבחור בתימהון מה, הכנסתי אותו למשרד ושאלתי אותו למבוקשו, תשמע אומר לי הבחור, אני רוצה למכור את התוצרת המצויינת שלנו (באמת סחורה טובה) בשוק האמריקאי, אמרו לי שתוכל לעזור לי..
נו אני שואל אותו, אנגלית אתה מדבר, לא כול כך הוא אומר, ככה בשביל המונית זה היה מספיק...הבאת בגדים סבירים? כן הוא אומר ופותח לי מזוודה עם בגדים לא עלינו, שאלתי אותו, כסף יש לך? אמר שיש לו, ויש כרטיס אשראי גם, אז הלכנו להלביש אותו בשלב הראשון, לארגן לו מצגת באנגלית בשלב השני, ולהסתובב עמו אצל לקוחות (עם נעלים מינוס שפם) שלנו ולנסות לקדם את המוצרים שלו, הצלחנו, אבל למה אני מאריך בעניין זה, מפני שאתה לא יכול להיות אריה טורף בחוץ, ופודל בקיבוץ, בשיווק או שאתה אריה או שאתה מת, אין מצבי ביניים, אין זמן לישון, נרדמת בשמירה הלך עליך, אז הייתי בקיבוץ, והיה לי טלפון בבית לפני שהיה לכולם, רכב צמוד, פלאפון לרכב ולמילואים, חשבון הוצאות פתוח פחות או יותר, אז תגידי לי שזה היה חלק מהתפקיד נכון, אבל זה היה שובר שוויון רציני, תאמיני לי, ואתה שבחוץ טורף את מתחרייך חוזר הביתה הרבה פחות טולרנטי ממה שהיית קודם, העוולות הקטנות והגדולות של הקיבוץ מתחילים לעלות על העצבים, הריצה לוועדות, הסחבת, תשמעי, זה היה כבד, כ"כ כבד שפשוט די נמאס לי והחלטתי שמה שלא יהיה, חייבים להחליף את השיטה.
אני מצטער לומר לך, שקשה לעבור את המאטהמורפוזה, קשה מאוד, להיות המנהל הגדול עם האחריות הענקית, שכול הקיבוץ והמפעל עליך, מחד, וללכת לבית שלך שהוא כמו של כולם, לקבל כמו כולם את התקציב הקיבוצי, להיות שבוי בידי וועדות קטנות וקטנוניות שמסתכלות על האוטו שלך ועל הנסיעות לחו"ל כפריוולגיה ולכן לא מגיע לך כלום, הילד שלך בת"א או ניו יורק, אתה שמנהל מפעל של 500 מליון ש"ח, שולח לו שקית של "קיטקט" כי זה מה שאתה יכול לתת לו, הבת עזבה, רוצה ללמוד משהו שהקיבוץ לא ממש הסכים, ואתה? חושב לעצמך איך אני הולך לוועדת חברים לבקש עזרה כעני בפתח, ובוועדה יושבים עובדיך, אולי המזכירה שלך, לך תתפשט עירום ועריה מולה, אז תשמעי ציפויירה, זה לא עובד, יש מספר מנהלים מוצלחים, קיבוצניקים טובים, אבל תראי מה קרה לקנטור ממעגן מיכאל וגזי קפלן מלוחמי הגטאות, רייכמן מגליל ים, ויש עוד רבים וטובים, זה לא עובד, החיים בשני עולמות, הכניסה והיציאה מעולם אחד לעולם האחר, מתי מעט, מופלאים של ממש, מצליחים, אני מצטער שאני נכשלתי, כאחד האדם אנוכי, מה לעשות, לא הצלחתי להיות גם וגם...
לגבי השם כמותג, את מכירה ערים כמו כפר סבא, ממש כפר, אז ולא כול כך לצערי, הקיבוץ יהיה לישוב הקהילתי בדיוק כמו השם כפר לעיר, חלק משם שמסביר מה שהיה כאן פעם, פעם עמד שם משלט, ועליו עלתה ההכשרה, ומשם להיאחזות ולקיבוץ, ומשם למתחדש, ולישוב הקהילתי ומי יודע מה יהיה אחרי הפצצה האיראנית? אז אני מקבל את העובדה שטוב לך בקיבוץ השיתופי, וזה נחמד וטוב, אבל להאמין שזה יהיה כך תמיד, זה שייך לנאיביות הברוכה שאני כבר נגמלתי ממנה, ואת מסתבר נהנית להישאר בה.
אגב כתבתי בפורום שאשמח להצטרף ליוזמה של חברים שילכו לבג"צ עם התקנון הקיבוצי ירום הודו, לטענתי עד שהבג"ץ לא יטען טעיוניו לגביו, ישאר זה כגיבנת על כול הקיבוצים, והרשם פשוט ימשיך להתעלם.
עוזי
העתקת קישור