תיאור רך לתופעה עמוקה ומחרידה, ציפורה
הוספת תגובה לדף  עניינים - על פרידה ממותג * על הסוכה כמשל * על חבטה אמנותית * ועל שלישיית שריד
שם הכותב:  ציפורה הזקנה
נושא / כותרת  תיאור רך לתופעה עמוקה ומחרידה, ציפורה
תוכן ההודעה:  ותודה לדלומי על המאמר העדין על תופעה חמורה ומחרידה.

שתי סיבות לכאב הפרידה מן המותג "קיבוץ מתחדש": האחת - תועלתנית, השנייה - רגשית.
נכתב ונכתב בתגובות, אולם דלומי הוא המיטיב לנסח את הדברים בפשטות ובדייקנות.

הסיבה התועלתית: חמורה, שיקרית: הנאה משתי העולמות: הנהנה מכל הטבות המדינה במיצוע מס הכנסה, ביטוח לאומי, ממ"י, מים, מכסות ייצור.

הסיבה הרגשית, לא פחות חמורה, והרבה יותר מכוערת, ואני הולכת מעבר לדלומי, היא במקרה הטוב שימוש במושג שקשה לך להפרד ממנו, כי התגאת בו, גדלת בו וכד',
במקרה הרע היא המניפולציה של מובילי ההפרטה לצורך שכנוע החברים: "... לא נורא אם תחיה מ-3000 לחודש, העיקר שאנחנו עדיין קיבוץ..., ואפילו המדינה מכירה בנו...", כלומר תחת המעטפת של המותג "קיבוץ" המגונן עליך, המשרה עליך ביטחון, כאילו, הדגשה כאילו, משאירה את תחושת ה"יחד", הערבות הדדית, את לב הקיבוץ, כאשר למעשה מיישמת שיטה קפיטליסטית ברוטלית. תחת המותג "קיבוץ" נדחית תחושת ההחמצה, יותר פשוט לנצל אותך, לחלק אחרת את הכנסות, באמצעות תמחור משרות, לנשל אותך מהנכסים. השינוי לא היה עובר לו הוצע שם אחר. פשוט לא היה עובר.


תחת המותג הזה ממתינים כולם ללכתם של הוותיקים, לא לשייך להם, כן, לא לשייך להם ולבניהם, את הבתים, את הנכסים, מה בוער? בינתיים המשכורת (סליחה התקציב הדיפרנציאלי) נכנס לחשבון הבנק, השיוך ייעשה כשהשטח יהיה נקי. יקח עוד 5, 7 10 שנים... יקח, שווה לחכות, אסור למצמץ ראשון. נקודה, לא נקבל חברים חדשים לאגודה, או שנקלוט בעקיפה, ובשום מקרה שלא יהיו גם בעלים בנכסים, נמתין עד אשר נוכל להשתלט, פחות חברים על יותר נכסים, בתים, דירות, רכוש ופירותיהם. פשוט ונקי. לאחר מכן, נוכל להשתלט, לקנות, את הבתים של העניים, הרי לא נחיה בשכונות (יישוב) מעורב, של וילות ופחונים.

אם בשביל השימוש התועלתי מספיק הנהגת ה"קיבוץ" כלפי הרשויות, בשביל השימוש הריגשי, המניפוליטבי, צריכים "שניים לטנגו". ובמקרה הזה שלושה. שלושה סוגים של "חברים".

הראשונים, המובילים המפוקחים.
השכבה המנהיגה, המפעילה את השימוש במותג "קיבוץ", על "חבריהם" לצורך "תהליך השינוי" וניהול ה"אנדרוגנס" (עוזי ב'צ) לאחר מכן, עושים זאת בציניות מצמררת.

השניים, המנהיגים הזוטרים.
אני מאמינה שיש חברים ומנהיגים זוטרים, שהם לא פחות גרועים מהמפוקחים והציניים והמחושבים שתיארתי. הם אלה שיודעים תחילה על הזיוף, מרגישים ב"דיסוננס", ומשלימים איתו, משקרים, צועקים ומכריזים בקולי קולות, ולבסוף מאמינים לשקר של עצמם.
כאלה שמתוך תחושת הזיוף וחוסר שלמות ה"מודל", מרגישים את הסתירות הפנימיות ומבקשים לנסח את החזון, כן, אחרי 5 ו10 שנים, עדיין מחפשים את החזון... (גלזר, חכים, חבר מרכז...).
אלה הכי מסוכנים, כי השכנוע הפנימי הוא מנוע עיוור שנסגר וננעל רגשית לבחינה מפוקחת של המציאות. הם בדרך כלל הדרג השני. כי הדרג הראשון הוא המחושב, המתוחכם, הרציונאלי, הציני, המחשב בדייקנות קדימה את צעדיו ואת השלכות המהלכים. הדרג השני, הנאמן העיוור.

האחרונים, החברים המובלים (מרצון).
המובלים, רוב חברי הקיבוץ ובעיקר, הוותיקים, הבצ"מים, החוליות החלשות יותר, נאנחים מתחת ל"מטריה הוירטואלית" של המותג "קיבוץ" ומשכנעים את עצמם שזה רק גשם! הרי אנחנו קיבוץ ומדברים עלינו על ערבות הדדית, וקהילתיות, ושה"ביחד" נשמר, ונפצה אותכם (בעתיד) כאשר נשייך את הדירות, ותקבלו חלק מהנכסים (בעתיד...)., הרי יש לנו חזון! (האמנם יש? גלזר כבר מצא אותו? חבר מרכז לא מחפש אותו מתחת לקיבוץ המסורתי). לולא החברים לא היו משלים עצמם, המניפולציה לא היתה עובדת עליהם. זה נכון, זה עצוב, אבל אנושי וזאת תופעה מוכרת. (זה מזכיר לי, משום מה, את המניפולציות של חירות, ואח"כ הליכוד על השכבות החלשות).

אין כמו מטריית "המותג-קיבוץ", להגנה מפני ה"גשם", אין כמו השמיכה הישנה והמוכרת, להתכסות ב"כאילו" מפני הקור שבחוץ...

בתקופה קשה של העדר מנהיגות, בינלאומית, לאומית, תנועתית וקיבוצית, בתקופה של ציניות ותועלתנות מחרידות, בתקופה "פוסט-מודרנית" בה אין (כאילו) אמיתות, תקופה המזכירה לי את 'עליסה בארץ הפלאות', כתבתי 'לו עוזי מזכיר התק'צ' - כבקשה וכמיהה למנהיגות כנה, צנועה, ישרה, טובה, אמיתית. לו עוזי מזכיר התק'צ, מראש היה מציע החלצות כלכלית לקיבוצים במשבר בדרך ישרה, הוגנת, ללא שקרים ותחבולות, ללא זיופים, וזיופי זיופים, ללא מניפולציות, ללא בלבול מושגים מכוונת, לא פנימה כלפי החברים עצמם, ולא החוצה כלפי רשויות המדינה. לו עוזי מזכיר התק'צ בזמנו של טל, היו נמנעים מאיתנו את הבושות האלה.

אנו קוראים על פערי שכר של 357% באותה קהילה המתקראת "קיבוץ-מתחדש", כאשנו יודעים שאין יחסיי עובד-מעביד, אין חוקי העבודה חלים על שכירי-חברי-בעלי הקיבוץ, אין הגנות, יש פיטורין שרירותיים, אין הפרשות לפיצויי פיטורין. וועדת-חריגים, לקבלת רשת הביטחון מחליטה..., כשהחינוך לא שווה לכל ילדי הכפר, כשהבריאות תלויה ומשולמת מהביטוחים החיצוניים, כשהרשם מעלים עין מכל העוולות שהוא עצמו תקנן תקנות למניעתם (זוכרים את הפרופ' למשפטים, סמדר אוטולנגי, ז"ל, שחקרה והייתה למספר אחד בארץ בנושאי האגודות השיתופיות, שאמרה לא פעם מה דעתה על תפקודו של הרשם, כשערוריתית?). אנו יודעים ולא מאמינים. אנו ידועים ומתכחשים, כי "אנחנו קיבוץ". אנחנו קיבוץ-חדש!

ציפורה,
שעדיין מצפה לקרא את החזון של הקיבוץ החדש - בשביל התרגיל האינטלקטואלי
ובעיקר שמצפה לראות איך הוא סותר את כל התיאור הנוראי שלי כאן למעלה - בשביל המצפון.
אינני בטוחה שאקבל תשובות משכנעות בשארית חיי, ממעשים ועובדות ולא מדיקלומים, אבל לנסות, תמיד, תמיד. צריך.
העתקת קישור