בבקשה אילן להתרכז בעיקר, אחרי 10 שנים... הגיע הזמן
הוספת תגובה לדף  עיין ערך: מתחדש - ניסיון להבין לאן מובילים תהליכי ההפרטה את הקיבוץ וכיצד ייראה "הקיבוץ המתחדש" בעוד עשור או שניים
שם הכותב:  ציפורה
נושא / כותרת  בבקשה אילן להתרכז בעיקר, אחרי 10 שנים... הגיע הזמן
תוכן ההודעה:  לאילן שלום

אתה כותב: 'לציפורה ועוד כמה'... ובכן אני ציפורה, אתה אילן ולא חבר-מרכז, ולא יזהר. אינני בעד חסכון בתגובות ויצירת הכללות.

ההתקפה המוזרה שלך על אנשי הזרש, אלה שבזכותם אתה נהנה מגוף משפטי ומוכר 'ומסווג' הנקרא: קיבוץ מתחדש. לולאי הם, ואם זה היה תלוי בעבודת המטה של מזכירות התנועה, עד היום הייתם מגששים באפלה.

אני לא 'אנשי הזרש', אם יש לך טענות אליהם, פנה אליהם, לא דרכי בבשקה. אני שיתופית, סוציאליסטית אם תרצה, או ס'ד ולא 'אנשי הזרש', ובכלל אני בעד הגדרות ברורות ומוסכמות לכל.
ככלל העיתונות, בעיקר הירוק שביניהם, והמזכיר המרואיין לא הפסיקו במשך השנים האחרונות לתקוף את הקיבוץ השיתופי, את הזרש, להביא מחקרים מטעם, ואתה יודע מה? אינני פסיכולוגית, אולם נראה לי שההתקפות הללו סייעו להם, יותר מל'אנשי הזרש' להפרד, לשלול, לקבור את עברם הקיבוצי הגאה לצורך בנייתו של אטוס דיפרנציאלי חדש וגואל. לא הבינו שערכי הליבה של השיתופי, הם הבסיס הרעיוני ששלמה גלזר מחפש עכשיו.

הם לא הבינו ועדיין לא מבינים, שהויכוח איננו בין המפריטים לבין השיתופיים, והאסימון נופל לאט-לאט, ואני מאד מכבדת את מה שאתה כותב: 'המשך קיומם של קיבוצים שיתופיים הוא מטרה ראויה שצריך להקדיש לה רצון טוב וגם משאבים'.
הויכוח כפי שלפחות התגלעה כאן הוא בין... תפיסת 'יפרחו 1000 פרחים' נקרא לה, שעוזי ב'צ הוא מייצגה הבולט, האומרת שהמתחדש הוא 'אנדרוגנס'... ותחנת מעבר כדאי-ניקית אל הכפר הקהילתי, לבין המתחדשים המאמינים שקיבוץ מתחדש הוא קיבוץ.
זה הדיון היום. ומי מהמתחדשים התוקף את שיתוף, את הקיבוץ השיתופי, למעשה כורת את הענף הרעיוני-ערכי עליו רוצה לבסס את קיבוצו-המתחדש.

או שמא אילן, 'מסעי הצלב' המתוקשרים כל כך, שיצאו ממרפסת אפיפיור ההפרטה, לטבילת כ-ל, עד אחרון הקיבוצים לנצרות הדיפרנציאלית הוא הכרח היסטורי להצדקת הקיבוץ-המתחדש. ולאחר כיבוש ירושלים יצעקו ויצהלו: הר הבית בידינו, עובדה, לא נשארו שיתופיים, צדקנו, חיסלנו את התקיעות.

כמי שמעדיפה כל שותפות, ולו חלקית, על אטומיזציה טוטאלית של החברה, ברור לך שאני מציעה לך לחדד את ההבדלים להקים גדרות רעיוניים-יישומיים בינכם לבין ה'חוץ'.
עוד משהו בנושא: אנשי הזרש, הם אלה שהציעו שבתנועה הקיבוצית יחיו שני המעגלים ביחד, השיתופי והמתחדש, תוך הכרה דה-יורה ודה-פאקטו בקיבוץ המתחדש. עוד הוכחה שמבחינתם נגמר הויכוח. בנוסף לתרומתם המשפטית בוועדת הסיווג לטובתו והכרתו הממלכתית של זה.

וכמסקנה מכל זה, ובעיקר היום לאור המאמר של ירון רייכמן, מנכ'ל ברית פיקוח, 'סוף מעשה במחשבה תחילה', בולטת עוד יותר האנרכיה והבלגן אותה הובילה התנועה, שבמקום ללמוד, לתכנן, להדריך את היועצים הפרטיים, להכין את מלווים, להגדיר בעוד מועד את הבסיס הרעיוני-ערכי (גלזר) של המתחדש, לא בשלילת השיתופי, אלא כ'אח' שלו... אבל זה סיפור אחר אותו הדגמתי בתגובתי 'לו עוזי ב'צ מזכיר התקצ'.

המשרטטים קיבוצים-מתחדשים והמייחלים לו, כמוך, עדיין לא נתנו את דעתם בנושא 'סכנת פתיחת הפערים' ללכידותו של הקיבוץ, מצד הפסיכולוגי-חברתי, ומניעת 'השתלטות' כלכלית של החזקים על נכסי האגודה, בתיה ושכונותיה וכד'. וזה-זה חלק מההתמודדות הרעיונית שאתם, המצדדים בקיבוץ-המתחדש, חייבים לערוך ומהר, ולא רק מהפן המוסרי-סוציאליסטי, אלא גם מהפן הפונקציונאלי.

את עוזי בן צבי, אני מעריכה ומכבדת בגלל הפתיחות שלו, היושר, והראייה קדימה. הוא הטיב להעמיד את קן-פרשת המים במלוא חריפותו.
לא יודעת, אילן כמה 'סוסים ברחו מהאורווה' השיתופית מבין המתחדשים, אבל מציעה לך, כזקנה מנוסה, להתרכז בעיקר, אחרי 10 שנים (כתבת?) באמת הגיע הזמן.

מועדים לשימחה גדולה
ציפורה

העתקת קישור