התייחסות לתגובות
הוספת תגובה לדף  עיין ערך: מתחדש - ניסיון להבין לאן מובילים תהליכי ההפרטה את הקיבוץ וכיצד ייראה "הקיבוץ המתחדש" בעוד עשור או שניים
שם הכותב:  אילן
נושא / כותרת  התייחסות לתגובות
תוכן ההודעה:  ליוסקה מהמזרח :
ד"ר רן חכים הוא אחי. הכותרת שניתנה לראיון איתו בדף הירוק לא שיקפה את כוונותיו. מה שהוא אמר,להבנתי, היה שהקיבוץ השיתופי היה זקוק למימון חיצוני לקיומו, וכל עוד הוא מילא משימות לאומיות הוא קיבל מימון זה. כאשר הסתיימו משימותיו הופסק המימון והוא נקלע למשבר שחייב את השתנותו.

הדעה שלי בנושא זה שונה. אני מאמין שקיבוץ שיתופי יכול לחיות ולהתפתח אם מתקיימים בו מספר תנאים:
1. הוא מבצע שינויים והתאמות - שינויים שיתופיים (פירוט לא כרגע).
2. הוא רווחי
3. צעירים איכותיים רוצים להצטרף אליו
4. המנהיגות הכלכלית שלו רוצה קיבוץ שיתופי ומוכנה לשלם את המחיר האישי.

קיבוץ שיכול לסמן V על כל הסעיפים, יוכל לדעתי לשמור על השיתופיות לאורך זמן. השאלה היא כמה קיבוצים יכולים לעשות זאת באופן אמיתי. בעיני, המשך קיומם של קיבוצים שיתופיים הוא מטרה ראויה שצריך להקדיש לה רצון טוב וגם משאבים.

לציפורה (ולעוד כמה):
בעלות משותפת על העסקים - יש הבדל בין חברות ציבוריות ואגודות המשייכות מניות וזכויות לחברים, לבין קיבוץ שבו הרווחים שייכים לאגודה ומוקצים על בסיס החלטות אסיפה למטרות ציבוריות ולחלוקת רווחים לחברים (שדרך אגב קיימת גם בקיבוץ השיתופי).

ערבות הדדית - הערבות ההדדית מבוססת על מיסי החברים, עלויות העבודה של הענפים ורווחי האגודה. הביטוחים משולמים באופן מרוכז ממקורות אלה כולל ביטוחים פרטיים (כל הדוגמאות שהזכרתי הן של ביטוחים פרטיים). הערבות ההדדית מכסה גם את המקרים שאינם מכוסים ע"י הביטוחים. בהמשך יש לך שורה של שאלות שהתשובות להן מופיעות בחוברות השינוי של הקיבוצים. המסגרת כאן צרה מלענות עליהן.

אחריות למערכות הקהילתיות - המשמעות של זה היא שהאחריות על החינוך היא לא של ההורים אלא של הקיבוץ, הבריאות היא לא בעייתם של החולים, וכך התרבות, מבני הציבור הנוי וכו'.

פערים - קיבוצים מופרטים מבוססים על הבטחת רמת החיים של החלשים ולא על הגבלת ההכנסה של החזקים. זאת מהות השינוי הדיפרנציאלי. איך גורמים לכך שהחלשים לא יהיו חלשים מידי, והאם ניתן לשמור זאת לאורך זמן - נדמה לי שעל זה הדיון.

ערכיות - מאחורי דרך החיים של הקיבוץ המתחדש עומדת התנהלות שהיא סולידארית בהרבה מכל מה שקורה מחוץ לקיבוץ. אני מציע לאנשי הזר"ש במקום לעסוק בניגוח והשמצות, לחפש, ביחד עם חברי הקיבוץ המתחדש, דרכים איך לשמר ולטפח סולידאריות זאת.

אנרגיות - אם להשתמש לרגע במינוח הניו-אייג'י הזה, חלק ניכר מהתגובות כאן מבטא אנרגיות שליליות ברמות של קצה הסקאלה. בואו נפנים את זה, רוב הקיבוצים השתנו, אפשר לאהוב את זה, ואפשר לא, אבל זאת המציאות - אלה החיים. השאלה מה עושים עם זה, האם עוסקים באבל וכעסים, או שמחפשים את התשובות הערכיות, היצירתיות והאופטימיות (לטובת החבר מהמרכז) שניתן לתת לעתיד הקיבוץ המתחדש.
להערכתי מוקדם להספיד. הקיבוץ המתחדש יושב על בסיס חזק של מורשת, של קשרים חברתיים ושל משאבים, שמאפשרים לו להתפתח למקומות טובים. זה לא מובטח, יש הרבה מוקשים וכשלים, אך כפי שכתבתי בתגובה הקודמת, הדבר תלוי בהחלטות ובמעשים של חבריו. אולי הדבר החשוב ביותר שקרה בתהליכי השינוי בקיבוצים הוא השבת יכולת הבחירה שאבדה בתוך הסטיכייה של המשבר.
העתקת קישור