ילדי סטלין
הוספת תגובה לדף  חינוך למיליונרים - המחיר המופרז שמשלמים חברי קיבוצים מופרטים על ילדיהם בגן מעלה את השאלה האם לא עדיף שאחד ההורים יוותר על יציאה לעבודה ויישא
שם הכותב:  חבר מהמרכז
נושא / כותרת  ילדי סטלין
תוכן ההודעה:  לציפורה נחמדת שלום,
ילדי סטאלין הוא סרט מ- 1987 של נדב לויתן (בן עין המפרץ אני חושב) הסרט מתאר איך מותו של סטלין מביא למשבר אידיאולוגי באחד מקיבוצי השומר הצעיר. המשבר בולט במיוחד אצל שלושת סנדלרי הקיבוץ, שאומנם מגלחים את שפמם אבל נשארים נאמנים לאמא רוסיה. הסרט הוצג בפסטיבל קאן ב- 1988.

כן, הסרט עוסק ב"בגנטיקה" הסטליניסטית שיש בחלק מקיבוצי השומר הצעיר של אותה תקופה שלא נעלמה עם מותו של סטלין ו-"הורדת השפם", ממש כפי שאני טענתי בתגובה קודמת שהרגיזה כאן כמה אנשים.

ואם נקשר זאת לעסקי החינוך אז - כל מה שאמרת הוא נכון, זה אכן קשור לניהול וגם להחלטה ערכית. אבל, פרט אחד שונה במהות בין המתחדש לשיתופי והוא קשור לשפם של סטלין.

בשיתופי ההחלטה הערכית היא החלטה של "הקיבוץ", והוא גם משלם את המחיר. פגשת אותו אצלכם על המדרכות את "הקיבוץ"?
זה שהולך לאט, עם כובע הטמבל, השפם, המכנסיים הקצרים, והרבה כסף בכיסים? אצלנו הוא ממשיך ללכת על המדרכות, אבל כבר אין לו כסף בכיסים לחלק מה לעשות.

אצלנו הכסף וההחלטה הערכית עברו מהקיבוץ לחבר (זה לא הארגון שמחליט אלא החבר לעצמו) וראי זה פלא, כולם בוחרים להמשיך לשלוח את ילדיהם למערכת החינוך היקרה למרות מחירה. למתקשים אנחנו מסייעים בסובסידיה לנצרך (לא למצרך), ולמתלוננים (חלקם חברים חדשים) אנחנו מסבירים שאצלנו בקהילה אנחנו רואים בחינוך ערך. ומשום שחינוך הוא ערך חברינו נדרשים לשלם יותר (כי עבור ערך משלמים יותר) מאשר בעירה הסמוכה.

היום אנחנו חושבים שאולי חלק מהחברים (והתושבים) בקיבוץ הישן, משום שלא נדרשו לשלם מכיסם, לא היה החינוך נר לרגלם וערך שהם מוכנים לשלם עבורו מחיר.

העמדה של רונן סנדר, משפטנית, מנהלית, חשבונאית וכלכלית ככל שתהיה צודקת, דפוקה ברמה הערכית מאוד.
א. אפשר להבין שהאדם לא רואה ערך בחינוך ילדיו כמונו שאם לא כן למה כ"כ מתקשה לשלם את המחיר?
ב. כיצד הוא מעיז להתערב בהחלטות ערכיות של קהילה שיתופית שאינו חבר בה ועוד להלבין פניה ברבים.

אבל על רונן כבר כתבו כאן הרבה לא?
העתקת קישור