שני תיקונים לעוזי - אחד עובדתי השני מושגי, מציפורה
הוספת תגובה לדף  חינוך למיליונרים - המחיר המופרז שמשלמים חברי קיבוצים מופרטים על ילדיהם בגן מעלה את השאלה האם לא עדיף שאחד ההורים יוותר על יציאה לעבודה ויישא
שם הכותב:  ציפורה
נושא / כותרת  שני תיקונים לעוזי - אחד עובדתי השני מושגי, מציפורה
תוכן ההודעה:  שלום עוזי וחביירים
חזרתי לתגובות, כי נושא החינוך חשוב לי מאד, וכשיש אי הבנות צריך מהר-מהר להבהיר אותן.
מה לא הבנת עוזי מהמאמר של רונן? אני אגיד לך כי זה נורא פשוט...

טעות עובדתית:
אם נחשון התחייבה בחוברת השינוי לחייב כל ילד בגן בסכום של 750 ש"ח בקירוב לחודש, אז זו התחייבות, וגם קיבוץ מופרט צריך לעמוד בהתחייבויות ולא להטיל מחיר של 1320 ואח"כ 1420 כי יש להם מנהל קהילה שלא ידע חשבון (אופציה א') או שכתבו מחיר נמוך בחוברת בשביל "לפתות" את החברים הצעירים למען השינוי (אופציה ב').
בכל מקרה אם כתוב בחוברת שהצביעו עליה, אז זה מחייב.


טעות מושגית (קונצפטואלית):
עלויות החינוך, אם חושבו נכון ואם איכות לא ירדה (פחות מטפלות על אותם מספר ילדים, גננת ליגה לאומית ולא ליגה ד', איכות המזון, התחזורה וכד') אזי הן זהות בכל שיטה, נכון עוזי, דיברנו על כך שניהול -זה-ניהול...

אבל (גדול) כולנו ידענו זה 50 שנה שהחינוך הקיבוצי במונחים כספיים אכן יותר יקר מאשר החינוך בעיירת פיתוח (של אז לפחות), יותר יקר ולא רק בכסף, אלא ביחס, בתפיסה, באיכות, ובכל המשאבים שהקיבוץ כמשפחה יכלה לתת לכל בניה. גם בשיתופי שלי כל אנשי המשק, ה"משקיסטים" כפי שקראנו להם, ידעו מאז ועד היום שאנו, הקיבוצניקים משלמים ומקדישים (מהשורש קדש) יותר לחינוך בנינו מאשר לשיכונים, ולהוצאות ה"תצרוכת" (ככה קוראים לזה בכלכלה... מה לעשות) ובהוצאות הקיום.

כולם ידעו, כולם הסכימו, ויותר מזה, אני לא זוכרת בכל שנותיי בקיבוץ שאי-פעם דובר על הורדת האיכות כי אין מספיק כסף למשהו אחר, גם בימים הקשים כלכלית!

זאת הייתה (והינה) התפיסה שלנו, ואנו כולנו, המשקיסטים והמורים ל"הומניסטיקה", אנשי המפעל והגד"ש, המטפלות והכובסות, צעירים (כמובן) וזקנים שילדיהם אפילו עזבו, כולם הסכימו (ומסכימים) על מקומו המרכזי של החינוך בחיי הקיבוץ.
כתבתי כבר כאן שבאו מכל העולם (המתקדם, המערבי...) ללמוד מאיתנו... לא משנה, נמשיך.

לא רק בחינוך ב"גיל הרך", התפיסה הזאת תפסה גם ביסודי ובתיכון (המוסד של השמוצניקים משם באתי לתק"ם). וגם, כן גם בנושא השכלה הגבוהה המשכנו "להשקיע" בבנו, בבני שכנינו ובכל בני הקיבוץ.
אז מה הבעיה?

אגיד לך מה הבעיה: ערבות הדדית במלוא מובן המילה, בקיבוץ, אחד הביטויים העיליים שלה הוא ברצון להעניק לכל הילדים את רמת החינוך הגבוהה ביותר (לפי יכולת הקיבוץ) לפי התפיסות החינוכיות שלנו (הטובות בעולם!!) כתבתי ל-כ-ל ה-י-ל-ד-י-ם בלי הבדלי מעמדות של הכנסות ההורים.
זו תפיסה ערכית, זו תפיסה של אחריות כוללת, של שוויון הזדמנויות לכל.
כשהופרט הקיבוץ, עולות שאלות מהותיות ועקרוניות גם בהקשר החינוך ועלותו.

נניח שעלות החינות פר-ילד, ללא ירידה ברמה, הם של 1000 ש"ח לחודש, נניח.
אז מה עושה משטר מתקדם (סוציאל-דמוקרטי) המבחין בין "סובסידיה-למוצר" לבין "סובסידיה ל-נצרך" (לימדנו זאת באזרחות). קיבוץ-מתחדש שרוצה להשאר מסווג כקיבוץ (ולא לאבד את הרישיון) או שמסבסד את מוצר-החינוך כך בעלי הכנסות נמוכות ישלמו נניח 200-300 ש"ח, והעשירים 1200 ש"ח. או שמפעילים "בסובסידיה ל-מוצר", ישלמו כולם 1050 ש"ח (50 לקופה קטנה) - בעולם הגדול נגמר הוויכוח הזה, וכולם מסכימים שצריך לבטל את הסובסידיה-למוצר כי היא רגרסיבית.

לכן, אם המופרט עושה שינוי בראש לגבי הערבות הדדית, ובסדר העדיפויות החדש החינוך יורד לתחתית הסולם העדיפויות המשותף ונשמעות אמירות כגון: "לא לכל הילדים", "זאת בעיה של כל המשפחה", "את הבנים שלי כבר סיבסדו כשהיינו שיתופיים, למה שאני אסבסד את ילדי השכנים?", "רוצים להקלט?, שילשמו!", "שתמצא עבודה יותר מפרנסת"... או בקצה: "שישלחו את הידלים לגן בערי הסמוכה...".

אם הילדים גם "מופרטים" וחינוכם אינו עניין היישוב-הכפרי-המתחדש. אזי כמו בעיר, חינוך (בריאות וסיעוד) לעניים ולעשירים לפי היכולת.

שימו לב, ותקראו היטב: אינני תוקפת כאן מתחדשים! כי הם יכולים אם ה-80% מסים של עוזי ושכמותו להמשיך להיות "קיבוץ" ולדאוג לכל ילדי הקיבוץ-החדש בערבות הדדית ראויה, גם בתיכון וגם הלאה...

אולם על פי מה שאני שומעת וקוראת, התביעה להורדת מסי קהילה פרוגרסיביים (כן פרוגרסיביים עוזי - ככה זה בכל המערב) הולכת ומתעצמת בהרבה קיבוצים כאלה, ואם חו"ח התביעה הזאת תתממש, תדיגו שלום-שלום לקיבוץ-החדש. ותשארו ביישוב רב-מעמדי, שבינו לבין משהיה פעם קיבוץ לא יישאר כלום.

איך כבר כתבתי, הלוואי שתשארו קיבוצים-מתחדשים.
שבת שלום לך עוזי
מציפורה הזקנה.
העתקת קישור