סיפור עם מוסר השכל לילדים גדולים ולציפורה הזקנה
הוספת תגובה לדף  גן שלנו מה יקר הוא - גני הילדים הקיבוציים ממומנים ומפוקחים על-ידי משרד החינוך. לפני שהחברים המופרטים משלמים מחיר מופקע, כדאי להם לברר מה אומר
שם הכותב:  חבר שיודע
מקום מגורים:  הצפון
נושא / כותרת  סיפור עם מוסר השכל לילדים גדולים ולציפורה הזקנה
תוכן ההודעה:  היו היו שישה - שבעה מפעלים לציוד השקיה שכולם היו בקיבוצים על פני ישראל,
רווית בחצור - אשדוד
נטפים בחצרים
נען - בנען
מצרפלס בקיבוץ מצר
פלסים בקיבוץ מרחביה
פלסטרו גבת בקיבוץ גבת
נטפים שלחה שלוחות למגל וליפתח.
כולם היו קיבוצים שיתופיים לגאוות הזרם השיתופי שלא היה קיים אז, היו שלוש תנועות, חצרים - איחוד הקבוצות והקיבוצים (גם מגל ויפתח ולא במקרה), גבת ונען- הקיבוץ המאוחד, מרחביה, חצור ומצר בקיבוץ הארצי.
איש לא שאל כמובן מדוע זקוקה מדינת ישראל הקטנטנה לכול כך הרבה מפעלים לציוד השקייה, אבל זה היה דרכו של עולם, אספר לכם בדיחה, ישראלי אחד רצה לפתוח עסק חדש, חיפש באינטרנט ומצא, ראה זה פלא, שבקוטב הדרומי אין חנויות למקררים, מייד נסע לשם ופתח ברחוב הראשי של העיירה חנות ענקית למקררים, אחרי חצי שנה, אבא שלו מתקשר, נו מויישה איך העסקים? מויישה עונה לו "אבא העסקים בזבל אבל שלושה ישראלים כבר פתחו חנויות למקררים לידי".
בדיוק זה המצב בישראל, רווית היתה הראשונה להרים ידיים, היא התבססה על ציוד השקייה וצינורות אלומניום, כשזה כמעט ונעלם החברה לא שרדה, מהר גילו החברות הללו שבלי יצוא אין להן תקומה, נטפים תמיד היתה הגדולה שבהן, אבל נען ופלסטרו לחמו את מלחמתן גם הן,פלסים ניסתה גם היא לגדול, מצר היתה הקטנה מאחור.
המוצרים של כולם היו פחות הוא יותר זהים, עם יתרון לחצרים, פיתוח הוא שאלה של כסף, ולמי שיש יותר כסף מצליח לפתח יותר, בקיצור, מהר מאוד בכול אתר ואתר בעולם מצאת את נציגי המפעלים בדרך כלל כולם קיבוצניקים נחמדים, נאבקים על כול פרויקט של טפטוף שהתחיל לתפוס בעולם.
הקרבות הללו הביאו מהר מאוד להורדת מחירים מקיפות, כמובן שבכול יבשת התרוצצו חמישה חברים בתחילה בסנדלים וכובע וטמבל ויותר מאוחר בחליפות ועניבות, כולם מספרים למה שלהם טוב יותר, יפה יותר, גדול יותר, מוצלח יותר, ועולה שני סנט פחות מהציוד של השני...
תוך עשרים שנה, ירדו המחירים פלאים, הגויים הערלים האלה גילו שרק צריך להזמין את נציגי המפעלים לכול פרויקט "וניתן לנערים לשחק לפנינו" בסופו של דבר הפרויקט נמכר לאחת מהן בחצי מחיר ממה שתיכנן הגוי לשלם, מזמר מתחת לשפמו הוא היה הולך הביתה מחייך.
החברה היו חוזרים הביתה, ומנסים לבדוק תמחירית מה קרה, חוטפים על הראש, מחלקת התכנון התחילה לקצר פינות, שם צינור PVC דק דופן, שם קוטר קטן יותר, בקיצור, בערבו של יום, הפסידו כולם, גם החברות וגם הלקוחות שקיבלו פרויקטים לא ממש לפי התכנון המקורי.
ההגיון היה כמובן לאחד את כול המפעלים הללו למפעל אחד, כגון מונדרגון, שם קואופרטיב של אלפי חברים מפעיל הרבה מפעלים, אבל אצלנו הגאלצינרים של גבת ממש לא אהבו את הצברים הדוקרניים מחצרים, ועוד יותר את החברה מנען, פלסטרו ופלסים עשו איזה שיתוף פעולה אבל לא ממש איחוד מפעלים, תארו לכם מה היה קורה ואיך הייתה תעשיית ההשקייה הישראלית נראית אם היה לה מפעל אחד "ISRAEL IRRIGATION" משהו מהסרטים, בערים בעולם היה יושב נציג אחד ולא חמישה שאוחזים איש בגרון אחיו, אז מה מוסר ההשכל מכול זה?
שהתעשייה הקיבוצית, לא הצליחה לאחד את הכוחות והשורות בדבר הכי הגיוני שהיה לעשותו (אגב היום לעניות דעתי המקצועית זה פשוט בלתי אפשרי), מכיוון שעסקתי בתחום לא מעט שנים, וראיתי את הקרבות, וגם לקחתי חלק בהם, תמיד בערבו של יום, בחדר המלון, או בדרך לשדה התעופה, הייתי אומר לעצמי איזה אידיוטים אנחנו, וממשיך הלאה למלחמה הבאה, אז אם מדברת כאן איזו ציפורה אחת שיתופית וזקנה על איחוד מפעלים, כדאי שתזכור שבהרבה מקומות בעולם, חפרו חברים מקיבוץ של האיחוד, את הבור לחברים מהקיבוץ הארצי ולהיפך, במקום לאחד כוחות.
זהו סיפור אמיתי לגמרי, רווית נעלמה, פלסים ירדה מציוד טיפטוף, מצר נשארה קטנה, חצרים ממשיכה להיות ענק לוחש עם משקיע מבחוץ, גם פלסטרו עם משקיע מאוסטרליה נדמה לי, גודלת, נען מקרטעת מאחור, כמה חבל, הסיפור הזה הוא ללא ספק הפיספוס הכי גדול של התעשיה הקיבוצית, על הקרבות המרים בין ברמד מעברון לברזי דורות, על קרבות ארקל בעמיעד, ועוד מסיפורי התעשייה הקיבוצית נספר פעם, אגב כול הפרטים נמצאים באינטרנט, רק לשבת ולקרוא ולהצטער שבמקום שיתוף פעולה וגדילה אנחנו חוזים במלחמות יהודים, ממרום גילי, ומהמרפסת של דירת הפנסיונר שלי, אני יכול רק להביט ולהצטער, על כול המיליונים (דולרים, יורו, יינים, פאזוס ושקלים) שירדו לטמיון, רוח קרירה החלה מנשבת בערבים, וריחות הסתו מזכירים לי שחלפה עוד שנה, רק הקטיושות שהפסיקו וההרים השחורים שמסביב מזכירים לי שרק עכשיו נגמרה כאן מלחמה אחרת לגמרי.
העתקת קישור