לחבר-מרכז מהפנסיונרית ציפורה
הוספת תגובה לדף  גן שלנו מה יקר הוא - גני הילדים הקיבוציים ממומנים ומפוקחים על-ידי משרד החינוך. לפני שהחברים המופרטים משלמים מחיר מופקע, כדאי להם לברר מה אומר
שם הכותב:  ציפ' זקנה
נושא / כותרת  לחבר-מרכז מהפנסיונרית ציפורה
תוכן ההודעה:  חבר-מרכז: שלום יקירתי,
ציפורה: שלום גם לך!

חבר-מרכז: נעלמתי כי מה לעשות צריך גם להתפרנס ועכשיו אני קצר בזמן. והמכתבים שלך, שתיהיי בריאה - ארוכים ארוכים.

ציפורה: עבודה זה מצויין! כל הכבוד, אני גם משתדלת לעבוד הרבה. זה עושה לי טוב.
אמרתי ש: "רוב האנשים מגיעים למסקנה ברגע שמתעייפים לחשוב" (א. מרפי) הייתי מוסיפה "שמתעייפים לקרא". אינני מצליחה לתמצת יותר, הייתי רוצה להעביר את דעותיי, את הידע המועט שצרברתי מהראש שלי לראש של האחר, לידליי, לנכדיי, לחבריי, לחניכיי, ושהם יסננו ויקחו מה שמתאים להם... הייתי רוצה שרוב ההוגים, המדענים והסופרים הגדולים יוכלו להעביר אלי את המילים, המשפטים וכל הכתובים שלהם, השירה, הרומנים, המחזות הרעיונות, הנתונים הסטטיסטים, המפות והציורים... ישירות לראשי, לדאבוני, עדיין לא הגענו לזה.

חבר-מרכז: אני כותב כאן בעיקר כדי "להרגיז" אבל המטרה לא "להכעיס" אלא למתוח את גבולות המחשבה שלנו על עצמנו כדי אולי ללמוד ולשכלל את החשיבה שלנו על הדברים.רוב בני האדם כשפוגשים מחשבות שמעבר לגבולות המחשבה שלהם מתרגזים - מה לעשות.

ציפורה: דווקא אני מתה על דעות חדשות, על תגליות חדשות, על הוגים, מחדשים ומחדשות. אינני מתרגזת מדעות אחרות, אדרבא!, ואם הן לא "מבוססות", או מופרכות, או מפרי הדימיון, אזי זה עצוב, לא מרגיז. כלומר יש דעות ויש ידע... אצל חלק מהאנשים הגבול ביניהן מטשטש... וצריך מאד להזהר.

חבר-מרכז : לכן כשאני כותב על "השורש" הסטליניסטי שיש בנו, כולם כאן מתפלצים - אבל כל מי שמבין קצת יודע שהוא פשוט קיים שם - ושום דבר לא יעזור - גם אם "החלטנו" להתכחש לסטלין בכבודו ובעצמו בהחלטת ועידה כזו או אחרת - בחתימה הגנטית שלנו יש כתם כזה.

ציפורה: לא מסכימה!: מי התפלץ כאן? לא שמעתי.
לעצם העניין, סטלין (אחרי ה-24.2.1954) מגלם ההפך הגמור למה שאני השתדלתי לחנך את חניכיי, את בניי, את עצמי. בתפיסת העולם, האישית, הלאומית, הכללית. לא מאמינה בערבוב בין מדעי החיים לפילוסופיה, פסיכולוגיה וכד' (אמנם יש ביניהם קשרים רבים) אבל רעיון או תפיסה לא נמצאת בשום ד.נ.א. של אף אחד! זה עניין של ערכים ועקרונות, מחשבות ורעיונות בראש של האנשים.
חוץ מזה, מאיפה הוצאתי ידידי חבר-מרכז שסטלין היה "שורש" - (עכשיו "מילים גדולות") התנועה לשיחרור לאומי שלנו: הציונות-החלוצית-סוציאליסטית התגבשה רעיונית ופוליטית לפני הופעתו של סטלין על הבמה הבינלאומית. כל המנהיגים והוגי הדעות שלנו כתבו לפניו... כל הווית העליה השניה שעצבה אותנו כחברה, עם ומעמד (השורש) הופיעו לפניו.
תסביר לנו חבר-מרכז: מאיפה הוצאת את המחשבה הלא-מדוייקת הזאת? ,והפכת אותה לעובדה, לפחות בעיניי עצמך? תביא לנו מקורות ונשכיל גם אנחנו.
למה לא ענית לי בנושא הסרט "ילדי סטלין": מי כתב, מי ביים, באיזה שנה? לאיזה קהל או נסיבות הוא הופק, היכן הוקרן? וכד', אנו "בהמתנה דרוכה.".

חבר-מרכז: ועכשיו לגבי ניהול וכלכלה.
חברה יקרה, הרעיון של ניהול קיבוצי מבית הוא מאוד נכון. אבל מה לעשות יש בעיה אחת שכל השיתופיים מתעלמים ממנה תמיד, ובמיוחד גם בדיון על עלויות הגיל הרך וההפרטות.
לבעיה הזו רואים "בעיית הגודל" - יש בעיה של גודל.
כתבתי במרכאות כדי שיכנס טוב טוב לראש.
בקיבוץ נפלא עם 80 משפחות יכול להיות מצב שלא יהיו מספיק אנשים כישרוניים לניהול והוא ימצא את עצמו משקיע לחינם בפיתוח אנשים שאין להם סיכוי להצליח וכמו כן מוסר את כל רכושו העסקי לניהול טירונים ו/או חסרי נסיון ויכולת.
לא אמרתי שזה תמיד קורה, אבל ככל שהקיבוץ הוא קטן יותר ועסקיו גדולים יותר, ההסתברות שזה יקרה גדלה.

ציפורה: כל השיתופיים מתעלמים מבעיה מסויימת תמיד? כולם?, אף אחד לא מתייחס אליה?, ולו רק שיתופי אחד? אם כך זה חמור מאד!!
אף אחד לא מתעלם משום בעייה, ידידי הצעיר (כך אתה נשמע).
את בעיות הגודל של הקיבוצים קטנים ניסו לפתור בדרכים שונות: על ידי המועצות האזוריות, ב"ס אזוריים, בזמנו, לפני הרבה שנים ובעזרת ההסתדרות קרו לזה "השילוב האזורי"...
ניסיונות נוספים בתחום התעסוקה הייתה בשיתופי פעולה במפעל של הגדול, מיזוגים שונים וכד'. חלקם עובד עד היום.

חבר-מרכז: את כותבת שצריך למצוא ענפים רווחיים ולדאוג שהחברים יעבדו במקומות עבודה מכניסים. זה פשוט לומר אבל קשה יותר ויותר לבצע.
כדי להרוויח במציאות של שוק משוכלל ובתנאים של גלובליזציה כשהתחרות היא עם הפועל הסיני (תשאלי את עוזי), צריך מנהלים שהם כמעט קוסמים, אבל אם אין כאלו נסתפק במי שצבר כבר קילומטרז' רציני.
בקיבוץ גדול גדול הסיכוי שנמצא כאלו כישרוניים מתוכנו, בקטן הסיכוי קטן.
לכן יש לבחון את הפרדיגמה של ניהול "משלנו".

ציפורה: נכון ואני מסכימה איתך!, יש בעיה של "הון אנושי" כמותית ולפעמים איכותית בקיבוצים הקטנים. בעיה קשה.
התחרות האכזרית של השווקים, מלחמה יומיומית, (שלא התנסתי בה, וחוויתי אותה דרך בעלי ז"ל ודרך סיפורים מעטים של בני מהמפעל) מחייבת הרבה אנרגיות, שכל, נחרצות, ידע, תושייה ומה לא. לכן חלק הפתרונות צריכים להיות שותפויות של כמה קיבוצים קטנים, או קטנים וגדולים, מיזוגים וכד'. אם אין בררה להביא מנהלים חיצוניים, כי העיקר זה להרוויח מהמפעל. אבל אם אפשר להשאיר את "העייסק" בתוך "המשפחה הקיבוצית" מהאזור (או מכל הארץ) אני מעדיפה לסייע ולהסתייע בקיבוצניקים (טובים) מקיבוצים אחרים. כל הפתרונות ישנם "על המדף" אבל מה? צריך המון כוח רצון, שכל וגם ויתור על "אגו" כדי לקדם רעיונות שתפניים.

חבר-מרכז: חומר למחשבה.
ציפורה, תודה, חשבנו. וסליחה שוב על אריכות דבריי.
לילה טוב, "הזקנה", בשביל החברס כאן.
העתקת קישור