טבע האדם והקיבוץ המתחדש - לציפורה
הוספת תגובה לדף  גן שלנו מה יקר הוא - גני הילדים הקיבוציים ממומנים ומפוקחים על-ידי משרד החינוך. לפני שהחברים המופרטים משלמים מחיר מופקע, כדאי להם לברר מה אומר
שם הכותב:  עוזי בן צבי
דואר אלקטרוני  uzi@taixing.cc
מקום מגורים:  סין אך עמיעד
נושא / כותרת  טבע האדם והקיבוץ המתחדש - לציפורה
תוכן ההודעה:  לציפויירה היקרה, מה אומר לך, דברייך מאלצים את הקורא לחשוב ולמצות את כול התאים האפורים, עכשיו קרוב ל 2200 ואני אחרי שעה וחצי חדר כושר, ארוחת ערב, ועם כוס קפה ביד, הנס קפה מיפן, החלב העמיד מסין, הסוכרזית מישראל, הכוס מחרסינה סינית, והמקלדת מתחת לאצבעותי, מקשרת בין התאים למחשב.
את יודעת ציפויירה, מה שאף אחד לא יודע, זה מה ייצא מהחייה הזו, שנקראת קיבוץ מתחדש, אם היית אומרת לי לפני 15 שנה שתהיה חייה כזו היית בוודאי מבטלך בהנף יד, אז את שואלת איזה אדם יצמח בקיבוץ המתחדש, אם הערבות ההדדית תמשיך לעד? אשיב לך בכנות טוטאלית, אין לי מושג, ואין לאיש מושג, החושחש של אומר לי שנהפוך לישוב קהילתי אשר עקב מבנהו הצפוף, תהיה בו איזו שהיא ערבות הדדית, אני מניח שברמה מאוד נמוכה אבל תהיה.
כשחייתי בקיבוץ השיתופי הייתי עובד כמו תמיד מבוקר עד ערב, וחוזר לתקציב מינוס, שכני היה מסיים לעבוד בשלוש ישן טוב, ומקבלני בחיוך כשהייתי חוזר בשש או בשמונה, שני בתים ממני, חי היה זוג ששניהם לא עבדו בגלל סכסוכים אין סופיים עם מערכת העבודה, חיו מצויין, ההורים בחוץ, והחיוך לא ירד לא מפניהם ולא מפני ארבעת ילדיהם שיחיו (משפחה וירטואלית, שאצלנו תהיה משפחה כזו? חס ושלום....), נפלאות הערבות ההדדית בקיבוץ השיתופי, את יודעת ישבתי פעם עם סדרן העבודה ב 1974, עת היית את בפריז שטופת השמש, ספרנו הוא ואני כמה חברים מקיימים את הקיבוץ וכמה חברים עובדים בענפי השירותים, זה היה מדהים, אבל 20% מחברי הקיבוץ כילכלו את השאר, אז, אחרי מלחמת יום כיפור, כאשר חזרתי הביתה אחרי חצי שנה בצוו שמונה, ממלחמה נוראית שהזקינה אותי בשנות דור, בכדי למצוא שמישהו שהקיבוץ ניסה לקלוט, לקח לי את מקום העבודה, למזלי אני נקלטתי בעבודה באיחוד הקבוצות והקיבוצים בת"א, התפנתה משרה, אבל אני סוחב עד היום את הכעס מאז, המזכיר אמר לי, מה אני יכול לעשות, אלי היה עוזב, אני נשארתי אלי עזב אחרי שנה, אני כבר נשארתי באיחוד לחמש שנים, זה היה כייף, למדתי ועבדתי, השכלתי הכרתי את אשתי לעתיד, היה באמת נפלא, אבל הכעס נישאר, מערכת הערבות ההדדית כפי שהתמסדה בקיבוץ השיתופי וכפי שהיא הולכת וצומחת במתחדש, מובילה בסופו של דבר את אותה המערכת לקריסה, בקיבוץ השיתופי היינו מתרגזים על ה"פרזיטים" כולנו הכרנו אותם ואיש לא ממש יצא נגד התופעה.
הרבה יותר גרוע מה"פרזיטים" היתה מערכת ענפה של שירותים שלא ממש שירתו אף אחד, בעמיעד היתה מתפרה ששירתה בעיקר את המקורבים למתפרה, ועוד שורה ארוכה של מערכת שירותים, רובם נסגרו עם ההפרטה, החברים והחברות יצאו לשוק העבודה, המדהים הוא שמלבד איזון קופת הקהילה, נעלמו כמעט "הפרזיטים" עדיין ישנם כמה, דווקא מבעלי הכסף מבחוץ, בקיבוץ המתחדש זה אחלה להיות עם מקור הכנסה לא מוכר, אתה משלם מיסים מינימלים וחי כמלך, ממש לא הכול מושלם במתחדש, מזל שבשיתופי שלך הכול מושלם ונהדר, מכול מקום, אם נחזור לרגע למנהלים, בעוונותי אני בדרג המנהלי במפעל משנת 1981 את התמנתי למנהל מחלקה, מאז עברתי דרך ארוכה והיום אני מנהל את עמיעד-סין, מכול מקום, שנים הייתי מגיע בחמש למחלקה ויוצא ממנה בחמש-שש בערב, עובדי, חברי הקיבוץ ולא השכירים, היו באים והולכים, משכורתנו היתה שווה, 360 שקל ליום, הבחורה שעבדה נטו שעתיים ביום ואני מנהל המחלקה קבלנו שווה, האחריות ממש לא התחלקה שווה, כמוני עוד עשרות מנהלים בכירים וזוטרים, אלה מה? במשך השנים הלכו ונעלמו המנהלים מהקיבוץ ואת מקומם תפסו מנהלים שכירים, יודעת למה? כי תאמרי לי, למה לעבוד קשה לתפוס אחריות, לא לראות את הילדים, לנסוע ל 4 חודשים לחו"ל ולא להביא מתנות לילדים כי המפעל-הקיבוץ מתנגד לאש"ל, לחזור למינוס בתקציב.
אני נזכר באירוע אמיתי, הייתי צריך לנסיעה ליפן חליפה ועניבות שתיים, גם חולצות מתאימות, מנהל המפעל המייטיב הסכים לתת לי הלוואה לקנות את החליפה, אלה שהאינפלציה המטורפת איימה להעמיק את המינוס שלי לעומק כזה שלא הייתי יוצא ממנו, למזלי הגדול, הסבא שלי עליו השלום נחלץ לעזרתי, אבל זה היה בדיוק הקיבוץ של אז, עם ערכים מעוותים בשם השיוויון המדומה וזה הוביל לאובדנו ולקריסתו.
את שואלת אותי אם ננצח את טבע האדם, התשובה בגדול היא לא, לא ננצח, אגב הקואופרטיב נוסח מונדרגון היא יותר ימינה מהמתחדש כרגע, בעתיד נראה מה יקרה, לא אינני מאושר מנפילת החלום הקיבוצי, אני רק מצטער שלא ידענו לבצע שינויים הדרגתיים במשך השנים הארוכות וחיכינו לקריסה, הבאתי כאן מאמר שכתב זלמן גסטר ז"ל שנשא בהרבה תפקידים ציבוריים בעמיעד ומחוצה לה, המאמר מלפני 60 שנה, מדהים איזה כושר ראייה למרחוק מחד ונאיביות מאידך של איש שהיה אז בן 20 בלבד.
אני מקווה שיפרסמו את המאמר בסיפורי הקיבוצים בימים הקרובים.
לגבי גזי קפלן ומנהלים אחרים בקיבוץ המתחדש, גם אם הם אוהבים ואהבו את הקיבוץ המשותף, לא ראיתי שאיש מהם ביקש שלא לקבל את חלקו כמו כול אחד אחר, אז הכול נבחן במבחן התוצאה ובקוו התחתון, בקוו התחתון גזי אינו שונה מכול חבר אחר בקיבוצו, אולי בדבר אחד כן, הוא בוודאי משלם את המס הכי גבוה ונוסע ברכב הכי מפואר, ואין אני מלין, הוא הגיע לכל זה בזכות ולא בחסד.
אפרופו פריז של 1974, אני בטוח שגם עם הקופה המשותפת חייתם ברמת חיים גבוהה יותר מחבריכם בקיבוץ, בואי נאמר אפילו הרבה יותר גבוהה, אבל איש לא בא עמך חשבון היום, 30 שנה אחרי, נכון? מכול מקום השליחים אחריכם ברובם הפסיקו את הנוהג של קופה משותפת וחזרו עמוסים בכול טוב, לא כולם זה נכון.
עייפתי ויש לי עוד מכתב אחד לענות לך, אז נסיים כאן, גם הקפה כבר תם.
לילה טוב מסין.
עוזי
העתקת קישור