אני דווקא בעד הנבוט - לציפוירה
הוספת תגובה לדף  גן שלנו מה יקר הוא - גני הילדים הקיבוציים ממומנים ומפוקחים על-ידי משרד החינוך. לפני שהחברים המופרטים משלמים מחיר מופקע, כדאי להם לברר מה אומר
שם הכותב:  עוזי בן צבי
מקום מגורים:  סין אך עמיעד
נושא / כותרת  אני דווקא בעד הנבוט - לציפוירה
תוכן ההודעה:  ציפוירה, וואהווו, איזו תשובה מושקעת, כול הכבוד לבת שלך שלימדה אותך לעשות העתק הדבק, בחיי שכול הכבוד.
בגדול אני בעד הנבוט, זו שיטה מאוד יסודית שעובדה שהצליחה אצל ההומו סאפיינס וכשלה אצל הניאדרטלים, אבל ממספר הנשים המוכות שמסתובבות במקומותינו, נראה לי שהעניין הזה עם הנבוט לא ממש ירד מסדר היום, אני בעד אלת ביסבול אבל בראש של אלה שמכים...
לגבי השינוי האיטי אך המקווה בנפש האדם, ובכן קראתי את הסקירה ההיסטורית, אני חי כאן בסין, כרגע קראתי שהשכר הממוצע בשנחאי (העיר העשירה ביותר בסין) הוא 206 דולר לעובד בחברה סינית ומעל ל 1500 לעובד בחברה זרה, זה מעניין אבל במדינה הזו יש מיליארד ורבע בני אדם שנחשפו לשיטה הקפיטליסטית, בפעם הראשונה הם רשאים להתעשר בכול דרך שירצו (רוב הדרכים חוקיות), הסינים כולם עסוקים בהתעשרות בקדחתנות וחריצות מדהימה, זאת סין, מדינה אדירה עם גידול ענק בתל"ג, אני בטוח שהנסיון הקיבוצי היה נסיון מרתק, אני ושלושת אחי, ארבעתנו גדלנו בבתי הילדים, לא הייתי רוצה לגדל את בנותי בשיטה הזו, עם הניכור הזה שמהלך עלי כלפי אמי בת ה 77 עד היום, אני בטוח שהניכור הזה שיך לימים ההם.
אני מביא בין השורות שילדיך לא בקיבוץ, ואני שואל עצמי מה זה נקרא הצלחה של חינוך, בעיני ההצלחה היא שגידלתי שתי בנות, שהפכו לנשים צעירות אחרי בגרות וצבא מלא עם שירות משמעותי, היום הן מפרנסות עצמן ואוספות כסף למסע המיוחל, אבא יכול לעזור להן רק בשוליים, כי לאבא ממש אין, מה כבר יכול לעזור אבא בן קיבוץ עם הורים קיבוצניקים?
מבחינתי הצלחתי, זה שהן תחזורנה או לא, זה בכלל לא נמצא במדד ההצלחה שלי בחינוכן, אבל עד היום הכול נבחן בכמה בנים חוזרים כחברים, לעשרות אלפי חברי הקיבוצים נולדו במאה שנות הקיבוץ מאות אלפי ילדים, מעטים נשארו, אני מסתכל על המחזור שלי, אני היחיד, מחזור מעלי אפס, מחזור מתחתי, אפס, מחזור מתחתיו בודדים, וכך הלאה, התמזל מזלם של הורי, שלושה בנים מארבע נשארו בעמיעד, אבל לא מדדתי את ההצלחה בהישארות, לצערי רבים מהנשארים היו ברירת מחדל, רבים שלא רצו להעמיד במבחן את היכולות שלהם, כאלה שנשרו מבתי הספר או כאלה שממש לא רצו להתמודד, כן היו גם טובים שנשארו, עובדה...אבל מה לעשות והמספרים מדברים בעד עצמם, מספרי החברים יורד, החברים החדשים שהתקבלו גם אצלנו הם פיקציה, מעטים מהם יהפכו לחברים, וגם אם כן, זה מהרצון לנצל את הצד הכלכלי ולא את הצד החברתי.
אני מצטער ציפוירה, בתאוריה את צודקת עוד ילמדו את הקיבוצים במוסדות ההשכלה הגבוהה, אחלה תאורייה, אבל ציפוירה, תראי את הורי, עזבו את העיר, אימא שלי בית דתי בירושלים, אבח בית בנס ציונה, עלו לעמיעד ב 1946 לבנות קיבוץ יש מאיין, חיו בקיבוץ שיתופי עד 2002 והיום מאושרים בקיבוץ המתחדש, אבא שלי שלא יודע מנוחה, יוצא לעבוד כול יום במפעל, ואני שואל אותו כמו שאני שואל אותך למה? למה לא לנוח מעט, לכתוב, לקרוא, לא מסןגלים האנשים הללו, ולא ענית לי על זה...
לסיכום, האבולוציה היא תורת השרידות, ולצערי הקיבוץ השיתופי לא שורד, יותר מדי טעויות, יותר מדי שירותים על מעט מדי אנשים, אין התכנות כלכלית, רוצים לשנות, אבל מפחדים מהשינוי, לא רוצים לשפוך את התינוק עם המים, אז נכנסים לסטגנציה ומשם הדרך להתמוטטות קצרה, אז נכון יש קיבוצים שיתופיים מוצלחים, אבל כתב כאן מישהו תנטרלי את העברות המפעל, ותראי אם העסק מנוהל מאוזן או לא, והשאלה הנשאלת כמובן מדוע לא ניתן לנהל קיבוץ שיתופי בצורה מאוזנת, והתשובה היא, שבכדי שזה יקרא צריך להקים אותו מההתחלה וללא השגיאות.
היום אני הרבה פחות נאיבי, והרבה יותר מציאותי.
למען האמת כתיבתך מרתקת וטוב היית עושה אם היית מתחילה לכתוב איזה ספר שיאגד את נסיונך בתוכו...
לגבי התה, עשינו עסק...אני אוהב מרפסות.
נחת
עוזי
העתקת קישור