לעוזי, על האבולוציה והנבוט
הוספת תגובה לדף  גן שלנו מה יקר הוא - גני הילדים הקיבוציים ממומנים ומפוקחים על-ידי משרד החינוך. לפני שהחברים המופרטים משלמים מחיר מופקע, כדאי להם לברר מה אומר
שם הכותב:  ציפורה הזקנה
נושא / כותרת  לעוזי, על האבולוציה והנבוט
תוכן ההודעה:  עוזי ידידנו, שלום, נראה לי שבתנאים יותר נוחים, הייתי בהחלט יושבת איתך על כוס תה ומושחחת איתך שעות, יש בינינו דיבור אם לא הסכמות ב100 אחוז, מה שעושה את השיח יותר מעניין ופורה. יש מכנה המשותף בינינו, והוא בסיס פורה ונוח למחלוקת... אתה מביא את התה מסין, אני את המרפסת היפיפייה שלי בקיבוצי! קבענו?
בינתיים בוא נמשיך ככה עוזי... ("זה מה שיש" - אומרים לי הנכדים כל הזמן)
(הבת שלי לימדה אותי להעתיק קטע לתמלילן וורד, לכתוב, לתקן, לכתוב בקצב שלי, לעשות "שמור" כל הזמן, ואז להדביק מחדש בתגובה, זה יותר ארוך ויותר לאט, אבל יותר מדוייק, ובעיקר נותן לי ביטחון שקראתי נכון ושאוכל לענות ברצינות - טובה הבת שלי!).

אתה: "ציפוירה (בחיבה) שמעי נא, אם מכנה את עצמך זקנה אזי בימי צעירותך ודאי היית אש להבה, בואי ננסה להבין האחד את השני, לגבי האבולוציה, תסכימי עמי ששיטת הברירה הטבעית מנצחת בסופו של דבר, כנראה שהבררה הטבעית היא ממש לא בעד, קיבוצים, קומונות וקואופרטיבים, כול אלה הם בהחלט משהו חיובי מאוד שמנסים בני אדם מכול מיני צבעים ותרבויות לקיים (אני לא מדבר על הקומונות שניסו להנהיג בכוח בכול מיני מדינות) אבל מה לעשות? כשאתה שם על כפות המאזניים הגלובליות את כול אלה אל מול "שאר העולם" מדובר בתופעה שניתן להגדירה כבטלה בשישים, ואולי בטלה ב 7 מיליארד, כול כולנו אולי כזבוב על זנב השור, אז תאמרי לי את, אומנם ניסינו להקים דבר נשגב...", דברים יפים עוזי, יפים בשבילי, תודה!
רייכמו כתב אתמול על חזון הקיבוץ:
"... שהרי אופיו של האדם הוא תוצאה מצטברת של התפתחות אבולוציונית בת מיליוני שנים. חזקים עליי דברי פסיכולוגים אבולוציוניים שאמרו: "אתה יכול להוציא את האדם מתקופת האבן, אבל אינך יכול להוציא את תקופת האבן מהאדם"...
אין שטות גדולה מזו... החברה האנושית התפתחה קצת מאז תקופת האבן, לא רק הטכנולוגיה, אלא כל המבנים החברתיים והפוליטיים, הכלכליים והדתיים, החוקים, הנורמות, האוונגלים, הספרות והפילוסופיה... כל היצירה האנושית היא התמודדות מתמדת לשיפור וכנגד "טבע האדם" (הקדמון), תוך הכרת "מגרעותיו" (זה מה שיש...) .
הבן הגדול אמר לי פעם שטבע האדם (הקדמון) זה להסתובב ביער, לראות יפיפיה, לתת לה נבוט בראש, לגרור אותה למערה, לעשות איתה "פרו-פרו ורבו", וכשהיא "תתבלה" להתחיל סיבוב חדש ביער ולמצוא חתיכה חדשה... לעשות עוד ילדים, וחוזר חלילה. זה טבע האדם (הקדמון). דווקא מתוך הכרת המגרעות שלו, הפיזיות, הפסיכולוגיות, הנפשיות, המנטליות, החברתיות וכד', האדם מחפש וממציא שיטות חדשות לשיפור מעמדו ויכולותיו, להוציא את הטוב, עד כמה שאפשר. זה טבע "האדם החושב" לעומת טבע האדם הקדמון (שבו), ככה אני חושבת... טבע האדם הוא גם יכולת הלמידה שלו.
לכן עוזי, לא אכפת לי להיות מיעוט. ככה מתקדם האדם, כמה זמן העת הקדמונית? כמה עשרות אלפי שנים, אח"כ תקופת האבן, הברונזה, הברזל, עד שהגיעו החוקים הכתובים הראשונים (עשרת, חמורבי?), ומאז עד השירה, המתמטיקה, וכל הציביליזציה שהביאו היוונים? אח"כ הכנסיה הראשונית וימי הביניים הקפואים, 1000 שנים ויותר! ורק קרוב אלינו הרנסס, חופש החשיבה והיצירה המתחבר חזק ליוונים ולרומאים - אבות הציביליזציה המערבית! - ורק לפני כ-300 שנה החל להתפתח הקפיטיליזם והדמוקרטיה. פחות מ- 300 שנה! עוזי. בהם הגענו להשגים אדירים יחד עם התפתחות הטכנולוגיה, "העת החדשה" תקופה שהביאו את המהכפכות הגדולות: "חופש, שיוויון אחווה" - רעיונות, מחשבות של פילוסופים אירופאים שתורגמו למצעים פוליטיים, לשרטוטי משטר חדש, למאבקי דמים ולמהפכה הצרפתית והחוקה האמריקאית... שיוויון, אחווה וחופש. (בקיצור סליחה על הטעויות)... כל זה התפתח לא מזמן בס"כ. התיעוש והעיור (ארבניזציה)...
לצערנו הקפיטליזם המציא שיטות שיעבוד חדישות, האינטרסים הכספיים וחיפוש חומרי גלם ועבודה זולים הביאו את הקולוניאליזם ואח"כ את האימפריאליזם הקפיטליסטיים. כי היה אסור להחזיק עבדים, ואז, לאחר מאה ומשהו שנים, וכתגובה התפתחו רעיונות הסוציאליזם, על אותם יסודות ממש: שיוויון, חופש ואחווה. אין היום אוניברסיטה רצינית במערב שבה לא לומדים לעומק את מרקס, ואת ההוגים הסוציאליסטים על כל זרמיהם המשונים. חוקרים, הופכים והופכים, למה? כי הוא היה סוציולוג מבריק, כלכלן תיאורתי אדיר, ראה נכוחה את שהתרחש בגרמניה ואירופה התעשייתית של המאה ה-19, הניצול, הצבר ההון, התנאים המחפירים וכד'. מה שעשו מרעיונותיו הרוסים, מסכן, זה סיפור טרגי ממש.
בתוך המצב הקפיטליסטי שאתה מתאר עוזי, אני מסכימה שזה הרע במיעטו בעולמנו. אבל בוא נשאל את עצמנו בכנות: כמה מה-7 מיליארד נהננים ממנו? נצמצם: איזה חלק מהאוכלוסיה של המדינות הקפיטליסטיות נהנות מהקפיטליזם ממש? ככה: דרום אמריקה , כל יבשת אמריקה! (להוציא קובה), תמיד תמיד הייתה קפיטליסטית (לאחר עזיבת המושבות ע"י האירופאים וכד'...) תמיד! מארה"ב ועד ארץ-האש - כמה מהם חיים ברמת חיים סבירה?, לכמה יש ביטוח בריאות, השכלה, אוכל בריא, מגורים יפים. כולם במשטרים "מערביים", אז מה?. נעבור למזרח הרחוק, הודו, תאילנד וכד' איך קוראים להם יפן וארבעת הנמרים (הכלכלות הצומחות שם) למה התאילנדים באים לארץ לעבוד? מה קורה בפיליפינים ועוד, כולם קפיטליסטים, עובדה.
אירופה מערבית השכילה, בין שתי מלחמות העולם, ביסמרק, להמציא את "הסוציאל-דמוקרטיה" את משטר הרווחה החדיש, מדינת הרווחה: מניעת פערים, מיסוי פרוגרסיבי, וסבסודים למיעוטי יכולת, השכלה לכל, ביטוחים, תעסוקה (המניע הסמוי: פחדו מהשתלטות הקומוניסטים מבית אם ימשיכו להתפרע בניצול קיצוני!).
כולם יודעים אם כן שהקפיטליזם והדמוקרטיה הם חדשים יחסית, ושהם עדיין לא נותנים פתרון סביר אלא למיעוט שבמיעוט בתוכם - ומסתבר שככל שהקפיטליזם נעשה יותר הומני, יותר "סוציאליסטי", הוא היטב יותר האוכלוסייה כולה וחיזק את עצמו בהון אנושי משופר ומחוזק. אומרים שבארה"ב כ- 40 מיליון לא רשומים בחשבונאות הלאומית (אני צריכה לבדוק לעומק את הנושא הזה). תזכור את ניו אורלאנס (כמשל)!
ולכן, עוזי, כל צעד קטן קדימה, כל תרומה ל"אבולוציה החברתית", בהתחלה מהססת, יש התנגדויות, פשלות ועיוותים (הקומוניסטים הטוטליטריים), אבל אם הרעיונות הם ראויים ועשויים לעשות טוב, לעשות יותר טוב ליותר האנשים, ככל שאלה יעלו ברמת ההשכלה (בעולם השלישי, באיסלם, המיעטים במערב "השבע") הרעיונות האלה יתקבלו, בהתחלה מעטים ואח"ר יותר, כך היה אם כל המשטרים והתקופות של האנושות. יתכנו שבמהמפכות (כמו הצרפתית נגד המלוכה), יתכן שבהסכמות וותירוים (כמו ויתור סמכויות המלכות באנגליה) יתכנו גם שילובים מעניינים (מדינת רווחה סוציאל דמוקרטיות) המצאות חדשות, אבל כולם כולם יתבססו על עקרונות השוייון, החופש והאחווה! ככה אני חושבת.
ובנושא שלנו תראה, איפה היינו היום ללא אנשי העליה השניה? ללא "המהפכה" הציונית-סוציאליסטית שלנו, כנגד כל הסיכויים, רק מיעוט שבמיעוט שבמיעוט הגיע ונשאר כאן, "לבנות ולהבנות בה", לא הספיקו להם המהפכה לשיחרור הלאומי (מהגולה), לא, המשוגעים האלה רצו גם מקום לאומי וגם שהמקום הזה יהיה יותר טוב, יותר צודק, יותר יפה ממה שכבר הבינו מהעולם הגדול, הקפיטליסטי של אז... לקחו את הסוציאליזם ורככו אותו, עשו אותו יותר הומני, יותר "יהודי" יותר קהילתי (שטטל?). לדעתי, המהפכה הציונית היא הגדולה, וודאי הצודקת, של המאה העשרים.
זהו, ולכן עוזי, ואני מאריכה מאד מאד בכתיבה, אני אופטימית, למרות "שלום עכשיו" � אין עכשיו, יש חתירה מתמדת לשלום, לצדק, לשיוויון ואחווה. אבל ואנחנו, שהורגלנו לרוץ למרחקים ארוכים יודעים שיש עליות וירידות, מטוטלת של ההסטוריה, או ספירלה (סבובית עם ירידות לפעמים) שלמרות הכל עולה. לא נראה את כל העליות שלה, לפחות שנכיר את השלבים הקודמים, שנלמד כולנו מהטעויות של עצמנו, ושל האחרים, על מנת לתקן אותם, על מנת להיות יותר טובים.

בנושא החינוך הקיבוצי.הערת אגב, לא נכשלנו עוזי בחינוך בנינו, עשינו כמיטב יכולתנו, בהתחלה היינו תמימים "אדם חדש"... סה"כ שיחקנו בניסויים חינוכיים, (ועדת דוברת ומשרדי החינוך בארץ ובעולם לא עושים ניסויים כל הזמן על הילדים?)
בבסיס הניסויים שלנו בקיבוץ הייתה הרבה אהבה ודאגה, הרבה מאד דאגה, לבריאות הילד, הגופנית והנפשית, להתפתחותו האישית, האינטלקטואלית, החברתית... בס"כ באו ללמוד ולשמוע מאיתנו מכל העולם המתקדם, גרמניה, אנגליה ארה"ב ועוד. קיבלנו משובים חיוביים. בס"כ עוזי לא מצטערת לרגע שבניי נולדו והתחנכו בקיבוץ, להפך! שוחחתי איתם על זה ארוכות, האם נכשלתי כאימא? האם הרגשתם זנוחים, עזובים? האם ניצלנו את "שעות ההקמה", האם שיחקנו מספיק ביחד? האם קראנו וצחקנו מספיק? האם יש לכם טרוניות, מרירות כלפינו? יש לכם זכרונות יפים איתנו, ומילדות? זכרונות קשים של הלינה המשותפת?... לא הייתי שקטה ושלמה הרבה זמן והייתי מוכרחה לשאול אותם, לברר איתם, לשמוע אותם. כך עשיתי לפני כעשר שנים בפגישה משפחתית ארוכה ומרתקת. לשימחתי, היום בעשור השביעי לחיי, יכולה לומר בסיפוק בשמחה ובגאווה שהחששות התפוגגו באימות איתם. והם אוהבים אותי גם כאימא.! אין סיפוק יותר גדול יותר מזה, אין להם טענות, וכפי שהתפתחו, כנראה שקיבלו מספיק כלים להתמודד בחיים, להנות מהם ולנסות להבין אותם.
מה שהביא אותי להכנס לתגובות כאן באתר של הקיבוצים, מלבד בתי שסיפרה עליו קודם, הייתה אמירה של חבר מרכז שכתב, שהחינוך יביא אנשים חדשים לקיבוץ. לא דיבר על החניך, על הילד, על הדאגה, אלא התייחס לחינוך כמוצר שיווקי. מאז אני די נהנית לקרא אחרים ולכתוב כאן.
בהזדמנות זאת אני מתנצלת על האריכות. אין לי ביטחון שבמפשטים קצרים יבינו אותי.
מחר נשמיך, הבוקר מוקדם מוקדם כתבתי יותר מדי .
מחר, או אולי הערב, נמשיך... למרות שצריך להכין עוגה, לסדר קצת את הבית לקראת שבת.

שלך ציפורה הזקנה, ואל תשכח להביא תה משובח!
העתקת קישור