עוד משהו על הגן
הוספת תגובה לדף  גן שלנו מה יקר הוא - גני הילדים הקיבוציים ממומנים ומפוקחים על-ידי משרד החינוך. לפני שהחברים המופרטים משלמים מחיר מופקע, כדאי להם לברר מה אומר
שם הכותב:  יזהר
מקום מגורים:  דרום
נושא / כותרת  עוד משהו על הגן
תוכן ההודעה:  בעקרון החלטתי שאנסה לדבר לענין כלומר: איך לעשות קיבוץ מתחדש טוב. ואעזוב את מה שכבר לא כל כך רלוונטי. כלומר: ויכוח בין שיתופיים למתחדשים. או בין מסורתיים למתחדשים, שזה שם יותר טוב.
אבל לפעמים העט מדגדג.
קודם כל ציפורה. אני לא ממש אנונימי. שמי יזהר, אני מזכיר גבולות. יש בגבולות רק יזהר אחד ואי אפשר לטעות. לא לבלבל עם יזהר בן נחום, שהוא בכלל מבית קמה ולמרות שאני רוחש לו כבוד רב - דעותינו בענייני קיבוץ שונות.
שנית - הגן של רונן. מה שרונן מציע הוא בעצם מה שזמי כל כך חושש מפניו: חינוך בשתי רמות. כי כפי שציינתי זכותו של רונן לקבל עבור ילדיו חינוך בתחום הרשות החינוכית בה הוא מתגורר. עם הוא יסתמך חזק מספיק על החוק, ובית המשפט יעמוד לימינו (וזה כנראה אפשרי) הקיבוץ ייאלץ לבחור. אפשרות אחת תהיה לאפשר לרונן ואולי לעוד הורה או שניים ליהנות משרותי חינוך ברמה גבוהה תמורת תשלום נמוך, כאשר הקיבוץ מממן את ההפרש הנדרש. בד"כ קוראים לזה פרזיטיות, אבל רונן כבר איים עלי בתביעה. לכן אומר רק שזה נראה לי לא ממש הגון, יתכן שאני טועה. אפשרות שניה תהיה לקיים שתי רמות חינוך: לרונן ושכמותו, מערכת חינוך ירודה באיכותה וזולה במחירה. למי שיכול ומוכן לשלם - מערכת יקרה ואיכותית. כפי שציינתי קודם: אני חושב שהקיבוץ צריך לסבסד את מערכת החינוך ולתת אפשרות לחבריו הצעירים להעניק לילדיהם חינוך איכותי במחיר סביר, אולי מדורג לפי היכולת. אך הדגש הוא על חבריו. לא על כל מיני אחרים (בלי לכנות אותם בשמות, שלא יעלבו).
אז רונן, שבעיניו פירוק הקיבוץ זו לא מילה גסה והוא עושה מה שהוא יכול כדי להגיע למצב הזה, יכול לארגן מלחמות מהסוג שרונן מנהל. אבל איתו אין לי ויכוח. לו הייתי מזכיר נחשון היה לי ויכוח איתו, או ליתר דיוק - עימות משפטי. בגבולות ובבית קמה התושבים משאירים את הויכוחים האלה מאחור, ושמחים לקבל חינוך ברמה גבוהה, תוך שהם מודעים לכך שלדבר הזה גם עלות גבוהה.
משהו על מסורתי ושיתופי: הקיבוץ המסורתי אינו שיתופי. אין לי בעיה להוכיח שפערי רמות החיים בקיבוץ המתחדש בו אני חי קטנים מאשר בקיבוץ שיתופי בו אני עובד בינתיים. אי אפשר לקיים שיתוף בלי רמה סבירה של שוויון. השמירה על דמות הקיבוץ השיתופי במקרים רבים (לא תמיד) היא עניין של מסורת, לא של שיתופיות.
ואגב- הערה אחת לתהליכי שינוי: בגבולות בעלי הכנסות גבוהות לא איימו בעזיבה, וגם הבנים לא. אלה שעזבו לפני השינוי היו בד"כ בעלי הכנסות גבוהות, והבנים לא חזרו. לא היו איומים, החברים הבינו לבד את הרמז. ואגב: בעלי ההכנסות הגבוהות לא רק שלא איימו, חלקם בכלל לא תמכו בשינוי. לאנשים יש גם עקרונות. גם בין בעלי ההכנסות הנמוכות היו תומכים בשינוי (ואפילו חברים בצוות!). החיים מורכבים.
העתקת קישור