מה פתאום לא מקשיב
הוספת תגובה לדף  השינוי מעל לחוק - לא אחת נתקלתי בעיוות עובדות וניצול חוסר התמצאותו של החבר בכול פרטי הפרטים של החוק - תקנון האגודה (הקיבוץ) תקנות הרשם – רק
שם הכותב:  יזהר
מקום מגורים:  דרום
נושא / כותרת  מה פתאום לא מקשיב
תוכן ההודעה:  רונן יקירי. אינני מחוייב לקנות את העצות שלך, אפילו אם הן חכמות. כשם שאתה אינך מחוייב לקנות את אלו שלי, ודאי לא אם הן טיפשיות. ובכל זאת אני רוצה להגיב.
אז ככה: אני בטוח שאם תבדוק לעומק תגלה שמשפחה רב דורית לא מתפרקת לחלוטין אף פעם: יש ילדים, ובהם צריך לטפל. חא שאני מנוסה בזה אישיץ, אבל כמזכיר וכמי שמתעניין בבני אדם - אני מכיר את זה היטב. אגב: אני לא מציע לך ללמוד את זה, בטח לא מנסיון. אבל אלה העובדות.
אני מומחה קטן בפילוסופיה אירגונית. כבר ציינתי שאני סתם בוגר של הפקולטה לחקלאות ולא של אוניברסיטה מכובדת בחו"ל, שם ודאי לומדים הכל. אני כן יודע שחוקי הארגון שלנו (תקנון הקיבוץ) קובעים רוב מיוחס לשינוי. אני חושב שטעות להסתמך על החוק, וכדאי להשתמש גם בהגיון. אבל צריך לעשות הבחנה: את השינוי צריך לעשות כחוק. המיעוט החוסם צריך להבין שהחוק לא ישמור על הקיבוץ אפילו אם הקיובץ ישמור עליו, ולתת ידו לשינוי משותף וברוח חברית. כך מגיעים לתוצאות הטובות ביותר. כמובן שמי שאוהב ללכת לבתי משפט ולמאבקי כוח לא יוכל להסכים איתי, כי בדרך זו לוקחים ממנו את כל הכיף משיקולי תועלת, אבל אני מדבר על שיקולי תועלת ולא על כיף.
משהו על כללי המשחק שהשתנו: כללי משחק הם לאו דווקא חוקים (אחרת היינו אומרים חוקים ולא כללי משחק). ויש הבדל בין הקיבוץ שהוא בנה היקיר של מדינת ישראל ונצייו יושבים בכנסת ובממשלה לבין הקיבוץ הדחוי שנאבק על קיומו ומפלגתו זורקת לו פירורים מנתחי השלטון (מנכ"לים של משרדים קטנים) אינני מזלזל בפירורים האלה, אבל אפשר להשוות בין מעמדו של יגאל אלון, ואפילו שלמה רוזן (אני מקווה שאתה זוכר אותם) לבין מעמדם של יעל שאלתיאל, אורית נוקד ואיתן ברושי? כך השתנה גם מעמדנו. אז בעבר יכולנו לפשל כלכלית, היה מי שתמך בנו. היינו חשובים. אנחנו כבר לא. זה השתנה, רונן. אגב: צריך לדעת, זה כמובן לא קשור אליך אלא למשפט אחר שאני אמרתי, שכשהפונדקאי רזה - גם לפרזיט אין הרבה מה לאכול. אבל את זה שייפנימו אחרים.
גם ככלי המשחק בפנים השתנו: אין לחברים בקיבוצים שיתופיים (עליהם אנחנו מדברים) בעיה להחזיק ברכוש פרטי נכבד. בעבר, אם החזיקו, עשו זאת בסתר. זה מנוגד לחוק, אבל זה עניין צדדי. פשוט אי אפשר היה להיות כך חבר קיבוץ. היום זה קיים בגלוי.
אז כללי המשחק לא השתנו? אני מודה שאינני חכם מספיק להבין את האמירה הזאת.
גם אינני חכם מספיק להבין את האמירה על התנאים בארה"ב והקשר שלהם לשינויים בקיבוץ.
ועוד הערה אחת: אין בעלי מניות בקיבוץ. אל תמסה אפילו להסביר למה יש. יש שותפים, יש חברים. בעתיד אולי יהיו גם בעלי מניות. אין בעלי מניות. אמנם לא למדנו באותה אוניברסיטה, כידוע לכל, אבל את זה לומדים אפילו בארץ: יש הבדל גדול מאד בין בעלי מניות לבין חברי קיבוץ (או חברים בכל אגודה שיתופית אחרת).
וחוץ נזה רונן, אני חושב שמספיק להתווכח. את תומכי עמדתך (התמהונים מעט, לדעתי) לא אצליח לשכנע. גם לא בכך שקודם כל ולפני הכל עומדת הדוגמא האישית, וזו שאתה נותן היא גרועה (זוכר אצ קאנט?). ומי שתמוך בעמדתי במילא לא כל כך קורא את האתר הזה.
ביי.
העתקת קישור