לר.בקצה, סליחה שכחתי…
הוספת תגובה לדף  אדום מבפנים / לא לטרכטנברג ולדרכו
שם הכותב:  יוסף
נושא / כותרת  לר.בקצה, סליחה שכחתי…
תוכן ההודעה:  שכחתי להתיחס ל״ברור שמבחינת תכונות ויכולות ההשוואה ביניהם אינה מחזיקה מים״.

אמת דיברת! גילוי נאות. ההיגררות לויכוח האם הגביר מתאים יותר הזוי. אין קואליציה עתידית שאחרי שתי הגברבריות הגביר יקבל תיק בכיר של שר האוצר. מדובר בגימיק. הוא יודע אבל מעדיף להעמיד פנים. מה זה אומר על היושרה שלו לעומת ידלין? מצד שני חשוב להבהיר מה היא הדרך הכלכלית הנכונה והמתאימה. לדעתי ההחלטה אינה של העם או הפוליטיקאים. לכן ההשוואה בניהם לא מחזיקה מים. זה ההסבר.

לעומת זאת תתעמק בפרופיל של הגביר. מדובר ביהודון? משרתם של אדונים? הוא בן של רואה חשבון, עיתונאי ומורה. שילוב יהודי מנצח שגדל בתנאי מחסור ועוני!? אולי בגלל זה ולא מציונות עלה לישראל בגיל 16? בסיס מוצק לתכונות ויכולות להיות מנהיג כלכלי תוך קידום העשירים? טרכטנברג נשוי לד"ר נדין בודו-טרכטנברג, המשנה לנגידת בנק ישראל. מה יותר ישראלי מזוג כזה? יהודון עם פרופיל של כל הדעות הקדומות? דוגמה אישית למי ולמה?

בוא נקרא יחד מה הוא אומר על עצמו ודעותיו. כמה ציטוטים מראיון: שאלה. לפי דו"ח השכר במגזר הציבורי, השכר שלך כיו"ר ות"ת הוא כ-77 אלף שקל בחודש. אפשר לתהות איך מי שנמצא בעשירון כל כך גבוה יכול לדבר על צדק חברתי. תשובה. "אין סתירה. יש משהו מאוד מקומם בצורה שזה התפרסם, מי שקורא זאת חושב לעצמו: 'אהה! אתה, טרכטנברג הצלחת לקבל מהמדינה כסף ציבורי לשכר גבוה מאוד, אתה חמדן, אתה רודף בצע'. אבל זה לא כך. זה השכר שהוצע לי, אני לא התמקחתי עם אף אחד. אז השאלה היא אם בגלל שהשכר הוא גבוה, הייתי צריך לסרב לתפקיד? אני חושב שלא…״

תגיד רק אני חושב שהוא אומר על עצמו: ״אהה! אתה, טרכטנברג הצלחת לקבל מהמדינה כסף ציבורי לשכר גבוה מאוד, אתה חמדן, אתה רודף בצע’״? מה אתה מבין? יש כאן חשש לחיזוק הדעות הקדומות על היהודון?

ועדת טרכטנברג, שהוקמה באוגוסט 2011 - בשיאה של המחאה וכשכיסאו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, רעד - איפשרה את דעיכת המחאה. היא הרגיעה את הציבור במידה מסוימת, שהנה יש ממשלה בישראל והיא קשובה לבעיות היומיומיות ולקשיים שלהם - כיצד יגדלו כאן ילדים, איך יסתדרו עם המשכורת, האם יוכלו לטוס לחופשה מדי פעם, מתי יקנו דירה ומה יהיה עם איכות החיים שלהם.

יום לאחר סערת המילקי - הסיפור התורן שמגלה שוב כמה יקר בישראל, בהשוואה לברלין נניח - אומר לנו פרופ' מנואל טרכטנברג שהוא מסכים עם התחושה הציבורית הזאת. "הכישלון הכי גדול שלנו הוא בתחום יוקר המחיה", הוא אומר בראיון לציון שלוש שנים לפרסום הדו"ח הנושא את שמו. "העובדות בשטח מצביעות על כך. יוקר המחיה עדיין גבוה. מחירי הדירות לא רק נותרו גבוהים, אלא אפילו המשיכו לעלות מאז המחאה. זה הכישלון הגדול והמשמעותי ביותר, בגלל חשיבות הדיור למשפחות הצעירות וההשפעה השלילית של יוקר הדיור עליהם".

כאן מדובר על התכונות והיכולות של האיש. הוא היה הכדור נגד הכאב ראש שנרגע אבל הבעיה טופלה?

שאלה: ״בדו"ח כתבת שאלמלא הממשלה היטתה אוזן קשבת למחאה ולדרישה לצדק חברתי, המצב עלול היה "להידרדר לעבר תהומות האלימות". ההמונים כבר לא ברחובות. לדעתך, הסכנה עדיין מרחפת? תשובה. "כן. הסכנה הזאת תהיה קיימת לא רק בחודשים הקרובים, אלא מעבר לכך, כי הציבור יבחן את מה שקורה בעיניים ביקורתיות ולא יקבל את הדברים בהכנעה ובשקט. לכן אני חושב שכל חבר כנסת צריך להיות מודע לסכנה, גם אם אנחנו לא רואים את זה ברחובות. הבעיה היא רחבה, פערי ההכנסות הם רק סימפטום. אם הגורמים המשפיעים ביותר בחברה שלנו הם בעלי המאה ולא גורמי תרבות, ספרות והשכלה, אז אנחנו בצרה גדולה - וזה מה שקרה במידה רבה מאוד במשק".

נו אז הוא יודע מה הבעיה. הוא קיבל הזדמנות ונכשל. זה מכשיר אותו להיות שר אוצר?

שאלה. אתה טוען שבין אם נבקש את זה ובין אם לאו, אנחנו הולכים לעידן של סדר כלכלי וחברתי חדש? תשובה. "בהחלט. בעבר היו דוקטרינות. היה סוציאליזם, קומוניזם, קפיטליזם - ומדינות התנסו בפועל בזה. היית יכול, לכאורה, ללכת לסופרמרקט האידיאולוגי ולבחור מהמדף איזה השקפה שאתה רוצה לאמץ, וליישם. כיום הסופרמרקט הזה הוא ריק. לכן אנחנו לא יודעים מה תהיה האידיאולוגיה החדשה שתקום. אז אתה רואה את התנועות הטקטוניות האלה, אבל אתה לא יודע איזה צונאמי ייצא משם".

תגיד רק אני קורא שהוא בעצם לא יודע מה צריך לעשות?

הנה עוד כמה ציטוטים: "אחד הדברים שייחודיים לישראל ולא מאפשר לחולל שינוי חברתי, בלי קשר לזהות ראש הממשלה, הוא העובדה שראש ממשלה בישראל הוא למעשה ראש ממשלה לנושאי חוץ וביטחון, ולא לנושאים חברתיים, ב–90% מזמנו. זו אחת הבעיות הקשות שיש לנו. אין מי שיוביל בצורה עקבית את הנושאים האלה".

"התמודדות עם הרפורמות הקשות - בנמלים, ברשות שדות התעופה, בחברת החשמל - לא יכולה להתקיים אלא אם כן ראש הממשלה, שר האוצר והשרים הנוגעים בדבר הם שותפים לאותה מפלגה, וחורטים על דגלם מלכתחילה ללכת על מהלך כזה. התמודדות אמיתית עם הסוגיות האלה מצריכה עוצמה פוליטית ומוכנות למינוף הכוח הפוליטי בצורה משמעותית. זה לא המצב, ולכן אני לא מתפלא שזה לא קורה. אני חושב שחלק ניכר ממה שמתרחש כאן אצלנו הוא ביטוי של מגמות כלל עולמיות. גם למדינות אחרות אין מענה טוב לתופעות כאלה, ובמיוחד לתופעת אי־השוויון המתרחב. ראינו כיצד הספר של תומס פיקטי על אי־השוויון נהפך לרב מכר״.

נו אם זאת המציאות הוא הפתרון? אולי דווקא שלי שמאמינה בדרכו של פיקטי?
העתקת קישור