עוד לרונן
הוספת תגובה לדף  השינוי מעל לחוק - לא אחת נתקלתי בעיוות עובדות וניצול חוסר התמצאותו של החבר בכול פרטי הפרטים של החוק - תקנון האגודה (הקיבוץ) תקנות הרשם – רק
שם הכותב:  יזהר
מקום מגורים:  דרום
נושא / כותרת  עוד לרונן
תוכן ההודעה:  אני עדיין מקווה שאצליח ללכת בין הטיפות: גם לתת לך תשובות, גם לשאול שאלות וגם לא לעבור תביעות.
אז ככה: כן פניית לייעוץ של מומחי שיתוף. למיטב הבנתי הדלה (אני בסה"כ בוגר הפקולטה לחקלאות, וגם זה בגיל 50 +), ולמיטב נסיוני הקצר (חייתי אז בקיבוץ רק קצת יותר מ- 50 שנה, והייתי מזכיר רק קדנציה שלישית) הפתרונות המוצעים לא היו לעניין. פעם שמעתי שכל מה שטוב הוא או לא בריא או לא מוסרי או משמין. כאן היה מדובר בהצעות או לא יעילות או לא מוסריות. לא היו הצעות משמינות, וחבל.לקנוס חבר על שלא מילא מכסת עבודה כי היה חולה הרבה? לא אני. זה לא מוסרי, לא חוקי ולא יעיל. לתמרץ על עבודה בשוליים? לא יעיל, לא מוסרי (ולא משמין). הטלת אחריות חייבת להיות אישית. "כגולנו אחראים" זה אף אחד לא אחראי. זו הטלה ש\סלקטיבית של אחריות על בודדים שמוכנים לסחוב בעול.
כן, היה לי טוב בקיבוץ השיתופי. אורח חיים מתאים לי. ליותר מדי חברים שלי זה לא התאים, ולא כולם עזבו את הקיבוץ.
אז הובלתי את הקיבוץ לתהליך שינוי. לא לבד. עם 82% מחברי הקיבוץ. ללא איומים. ללא לחצים. מי שרצה לעזוב כבר עזב במילא. העזיבות נעצרו רק לאחר שהתברר לאנשים שהתהליך אמיתי. וכמה הקיבוץ חשוב להנהלה? אפשר להגיע לגבולות (למעשה אני מגיע לשם כמעט כל יום!) וללמוד (אה, כן, יש לנו מרכז הדרכה מוכן). לא חייבים לשמוע ממני כלום. אפשר גם פשוט לנסות לחייג ולשאול.
אתה יודע מה, רונן? אחד ההבדלים בינינו כנראה הוא שאני ניסיתי. אתה לא. ואתה יודע מה עוד? איש לא תבע אותי. לא היו תביעות משפטיות בגבולות.ולא כולם אוהבים אותי או את השינוי, כולל כאלה שנהנו ממנו כלכלית. אבל הדרך הזו של לאיים במשפטים ובעורכי דין לא מקובלת במקום הקטן והנחמד הזה.
ואגב תביעות שהקיבוץ יצטער עליהן: כן, אני יודע שזה מקובל שקיבוצים תובעים תושבים. ככה עושים כולם. או שאולי אני שוב טועה? כי אצלנו לא תובעים חברים וגם תושבים לא, אבל כבר אמרו לי יותר מדי פעמים: גבולות זו לא דוגמא.
ואולי אתה צריך לאמר לחברים במקום בו אתה גר: אתם יודעים מה? אני אלך לעזאזל, ואתם תישארו פה.
העתקת קישור