על הלך הרוח המשותף שאיננו
הוספת תגובה לדף  קצרים על הקיבוץ (3): שבריריותו של הלך הרוח המשתף
שם הכותב:  יזהר
נושא / כותרת  על הלך הרוח המשותף שאיננו
תוכן ההודעה:  אין ברירה אלא לומר: מאיה, גם את הולכת בדרך הקלה.
לתפיסתך הכל בעיה של ניהול. ההנהגות לא מנהיגות כמו שצריך. ואז קצת מוטיבציה, כמה קורסים (רצוי עם ניחוח אקדמי), קצת רצון טוב ונחזור לדרך הטובה והיפה.
אבל פני הדור כפני הכלב. ההנהגות מסתכלות לאחור ונוהגות כמצופה: קברניטי הקיבוץ אינם שוטרים. מי שצריך לקיים החלטות הם החברים. ההנהגות יכולות לטפל רק בשוליים, וכשאלה מתרחבים - נו. אין מה לעשות. התקציבים האישיים נמוכים בגלל שאנשים רוצים יותר לפרט ופחות לשותפות. ניהול שקוף דורש משאבי זמן ואנרגיה של כלל החברים (מה טעם להעמיד קיר זכויות אם אף אחד לא טורח להסתכל דרכו או לנקות אותו?) והכי גרוע זה העניין הזה עם הדיבור: למי יש כוח למילים ארוכות, וקיבוץ הוא מילה ארוכה שכזאת (ותודה לאסי דיין).
אם הבעיה היא בהנהגות אפשר לפתור אותה. אבל הבעיה היא לא בהנהגות אלא בחברים. וזה כבר יותר קשה. קורסים לא יעזרו. מסרים קצרים לא יעזרו (גם משום שאין כאלה: בשביל מי שלא מתעניין גם שלוש מילים זה יותר מדי). ולכן חלק גדול מהפתרונות המוצעים לבעיות שעולות הם בבחינת מעט מדי ומאוחר מדי ולפעמים בכלל לא קשור.
לו היה לי פתרון הקיבוץ שלי היה נשאר שיתופי. אבל אין לי, ולא היה לי. אני רק מסתכל בצער מסויים על קיבוצים שממשיכים לחשוב שאם רק נעשה את הדברים קצת יותר נכון יהיה בסדר. הפרטת הכלל היא גל שאי אפשר לעמוד בפניו. אבל אנשי המים יודעים: את זרם המים אפשר לכוון ולהשיג תוצאות טובות. לא תעשה את זה - הוא יהרוס הכל.
העתקת קישור