סוף מעשה במחשבה תחילה וכוונות הגינות כהמשך
הוספת תגובה לדף  "אימא אדמה" כסחורה
שם הכותב:  משה שיאון(פיינשטיין)
נושא / כותרת  סוף מעשה במחשבה תחילה וכוונות הגינות כהמשך
תוכן ההודעה:  א.בן דוד היקר, הרבה מזמני הפנוי אני מבלה עם בני מושב, ואיך לא - הנושאים החמים הם אלו העולים כאן (כהכללה אצלם ריבי הירושות הן בתוך המשפחות על בסיס הירושה - דור שלישי - אך זו בחירה אישית של המבקשים להסתכסך). יש הבדלים גדולים בין המושבים, אך קו מאחד הוא שהחופש בפועל גדול בהרבה משבקיבוצים המשונים (גם בינם הבדלים גדולים, בקיבוצים-לשעבר למרות השוני פוטנצייאל העריצות אחד הוא ומתגבר במימושו ) אני מסכים עם תמצית דבריך בהסתייגויות הבאות:
0. זכויות,חוקים ותקנות הם כגדר. כשהאדם אינו נאבק לקיימם הם אינם שווים דבר - החטא הקדמון הוא החולשה - ההופך עצמו לכיבשה ייטרף ע"י הצבוע.
א. האסיפה כפופה:
1.לחוק במדינה כולל בסיסי זכויות האזרח.לדידי כולל הגדרת זכויות שמעבר למדינה, כפי שהולכות ומתגבשות ומדינות נאורות מתכווננות אליהן.
2. תקנות באגודה - חופש וזכויות פרט מפליגות במסגרת רוח ןערבות החומר שבתקנון.
3. סבירות מערכות יחסים בין ציבורים לחבר ובין אדם לחברו.
* עם זאת, המעשה הוא שקובע בסוף וכשחבר אינו נאבק על החופש שלו לקיימו הוא הופך לסחבה לשימוש הרבים והשילטון. אני מאמין בקיבוץ שהוא שותפות בין עצמאיים אינדיווידואליסטים המאפשרים זאת לזולתם.
ב. הקיבוץ כהגדרתו ומבנהו חברה המשוכללת ביותר - מעולם היו ותהיינה בעיות לקיימה, לכן היא מעניינת. כיום כעובדה נקודתית (זמנית*מרחבית) כושל הכוח לקיימה ברוב הישובים שהיו קיבוצים - ראוי שייערך פירוק חוקי,תקין ומסודר שיאפשר מנקודת מוצא על כבסיס שווה לכל חבר לקבוע את דרכו הלאה.
- ההפרטות המתקיימות כשיטת פירוק חלקיות לפי אינטרסים צרים של יוזמי הפירוק, מכוונות אל אפשרויות עריצות ועושק (מורשים ?), תוך הפעלת מנגנון פרזיטי של כנופיות שינוי ומשת"פים פנימיים - זאת תחת סיסמת חופש האדם:(לחלק חופש התעשרות, גזל והתעמרות ולחלק אחר החופש לרעוב ולשון תחת הגשר).
- להנהלה למשל, בפועל החופש להיכנס לכרטיס תקציב של חבר ולרשום לו חוב כבחירתה. וודאי שבהמשך על פי הנטען להזמין חברת גבייה ולפי השיטה החדשה של השיוך ולקיחת משכנתאות גם לממש משכון ולהרחיק חבר/אדם/יהודי מביתו (הלזה יקרא שימוש בקרקע כמטרת החכרתה ?)- נשמע הזייה ? - לפני כמה שנים דברים רבים הקורים כיום בקיבוץ המשונה נראו בלהה, כיום בלהות אלו משמשות בסיס דרך נהוגה.
- מערכת העושקת פנימה מתכוונת גם לעשוק את המדינה ואת אדמתה - לא בהכרח למען מטרות היסוד בגינן הוחכרה הקרקע. לכן, לפי כיוון ההתפרקות ראוי לאפשר למבקשים לשמור על חוקי ומטרות רמ"י להשתמש בקרקע - לעבדה ולשמרה כברי רשות. כל המבקש לשנות ייעוד קרקע ראוי שיתכבד ויעשה זאת כחוק, ייתכן שיאפשר לרמ"י להפסיק החכרה ולהעמיד את הקרקע לייעודים כבחירתו ואולי אף מיכרז. אז מה נורא ?, טובריש-סוצייאליסמוס-מועדף לשעבר יחיה כאחד האדם/אזרח. מה רק המוגדרים קיבוצניקים (ללא הבחן) הם בני עם סגולה, רק להם חייבת המדינה ?. הטבות ראוי שתתקיימנה לפי פרמטרים שווים לכל ועל פי מימוש בפועל, לא על פי זכויות דור אבות אותם אנו מקפחים פנימה ובשם עשייתם דורשים החוצה.
- במיסגרת זו ראוי על בסיס חוקי ותקנות רמ"י, שכל מי שרוצה לקבוע את דרכו החדשה יוכל לקיים זאת. נראה לי שהמושב כפי שהוא מתקיים כיום (די דומה למושבה) היא דרך טובה לשכאלו ואפשרות למי שרוצה בכך להמשיך להגשים ערכיו בחופש יחסי.
רמ"י והקיבוץ האמיתי הם אורגני זרועה הארוכה של ההסתדרות הציונית להשתלטות על הארץ למען מדינה יהודית. הקיבוץ זכה להעדפות רבות גם בשל היותו חברה ייחודית/חברה חברתית לשינוי עולם - יחידה חברתית לוחמת. גם במקבילה הצבאית חייל משתחרר אינו לוקח את המא"ג כרכוש פרטי הביתה (אלה אם הוא מגולני). כשיורדים מהעץ יש לוותר על כל תענוגות הצמרת השמורה רק לבוחרים להיות בה על סיכוניה/סכנותיה.
- אדמת הלאום ראוי שתמשיך להשתייך ללאום בניהול רמ"י שראוי שתעמוד גם בפני קבוצות בעלי אינטרסים צרים, בינם גם תנועה-קיבוצית-משונה/תנועה מיישבת לשעבר כהכללה הנשענת על שם וזכויות עבר וצופה אל היפוך דרך לעושק/עושק מורשה - אפילו גירוש יהודים מאדמתם וביתם.
לאלי כהן - פרנסת הנפש אינה פחות חשובה והיא מצויה בשפע בתרבות העז ועוד עז, דונם ועוד דונם - אישית אני מוצא בעיזים שלי, בתרנגולות, בכלבים, בסוסים, בסברס, בעץ התןת השאמי וברימונים פרנסת גוף ונפש רבה תוך התרוממות רוח, גם כחוות מזור לבני הפצוע קשה מאוד - הכל בעבודה עצמית ותקנות רמ"י. לכך די אפילו בדונם אחד. במושבים אצלנו באיזור 4למישפחה דונם בשטח המחנה וכיום כ60 דונם חקלאיים תוך מאמץ להגיע ל 70 דונם כהחלטה שהתקבלה. ממליץ שתישאר לפרט הזכות/חובה לתמרן באשר לו ואופן ההגשמה.
העתקת קישור