עוזיל'ה המשך לשכנע אותי שהשמש זורחת בליל .
הוספת תגובה לדף  חבר, אותך לחברת הגבייה!
נושא / כותרת  עוזיל'ה המשך לשכנע אותי שהשמש זורחת בליל .
תוכן ההודעה:  עוזיל'ה יקירי, הרי כמוני וכרבים בני גילנו סיכנו את כל היקר לנו כשפעלנו כמעט בטירוף דעת כדי להוריד את המדינה מעץ התלייה - עבור עצמנו ועבור הריקמה האנושית שאנו חלק מבשרה ורוחה - מה, כל זה טעות ומחירה, כמה שקלים בתקציב כמימוש לערכי כסף ערכים מכוננים. אז מה שיש וקורה, פחות מעניין אותי יחסית לאן שאני חותר. מרמת-יוחנן/הבית שבלב הלכתי אל חזית העשייה דווקא בשל עודף המצאי שחוויתי, שסברתי אז כהיום שיש לדאוג שיתפזר ויהה די לכל אוכלוסיית המדינה.
שיירי "רכבת הרקב" (כהכללה) - התנועה הקיבוצית לשעבר שהפכה למשרד לדאגה לאינטרסים צרים, המונה פחות מ 2% מאוכלוסיית המדינה, אכן דוהרת אל שפיץ הכיעור שבקצה הימין - אך יש עוד מי בתוכה ששומר על התמדתו אל צדק ותחת ריקבון הזיקנה צומחים להם נצרים רעננים כתנועות הנוער - המשך, הקבוצות השיתופיות, הקיבוצים העירונים ועוד. גם המחאה החברתית הוכיחה שתנועת רכבת העם נעה ושואפת שמאלה. אז מנהיג התנועה נעה ימינה בכיוון הנכון והתקין, כל הנהגים האחרים נוסעים בכיוון השגוי.
לכל דבר אורך חיים - לידה, קיים תווח וסיום/מוות וכבחיי האישיים, למרות שהסוף ידוע איני מזדרז אליו. אנו היהודים עושים הכל מהר. כל שאני רוצה זה להאריך מעט את עונג הנהתי ממנו - בני עמי ערגו אליו אלפי שנים ב"סשן" האחרון ודווקא אני זכיתי.הרי וויכוחים דומים לאלו שביננו ניהלו בני משפחתי עם בונדיסטים ודומיהם בביתם ובכלל בגולה, וויכוח מר מכל מררה ששפך דוד אבי על ראשם וכלפי הקיצוניים שבהם (שהיוו את הבסיס לשוטרים היהודיים בשואה - קבע את המצווה :"... הטובים שבהם הרוג". (אני מקווה שמוקי צור אינו משמיט קביעות מלמדות אלו כיום בסיוריו שהוא מדריך בעקבות הדוד יצחק קצנלסון בפולין. הדוד השובב ורב הפנים שהיה בעצם מנהיג מנהיגי המשפחה.
גם בסיבובים הקודמים פעלה הגנטיקה להכריע וכל שהחזיקו אבותינו הקדמונים בארץ זו לא ארך כשנות גלויותינו - גומרים מהר ורצים לספר לחבר'ה.
למדני להמשיך ולטעון את טיעוני הנכונים, הנכוחים וברי המימוש בשפה ובסיגנון הנהדרים בהם אתה שוטח את טיעוניך השגויים, שאינם בוחנים מעגלי עבר-הווה-עתיד והופכי היוצרות.
- לא היה קיבוץ אחד ואף לא מדינה יהודית משהחלו בני משפחתי בגולה לחיות כקיבוץ רעיוני אי שם לפני או בתחילת המאה ה20, מתוך בחירה חופשית מעט אחרי שהתפקרו והתגיירו מרבנות לציונות חברתית ב 1880. גם כשבניהם/חניכיהם, על פי דרך ההזייה היו בין מחדשי העברית, מייסדי ומובילי החינוך התרבות היהודית לציונות-חברתית (למשל ייסוד תיאטרון עברי שחי והתקיים כקולקטיב ציוני רעיוני בשם ה"בימה" שעלה ככזה לארץ, ייסוד מוסדות עבריים מכוננים (שבסיסם אמנם קפיטל/קפיטליזם אך ראשם ומטרטם/חברתית/סוצייאליזם = חלוקת הקפיטל באופן חברתי המתייחס למילוי צרכי האדם כבסיס)כהסתדרות על אורגניה, בנק פועלים, המשבר/משביר וצורת חיים שרבתה ופרחה בשם קיבוץ שעשה והשיג משהו בארץ - שבו פרחה תודעת אוטופיית האבות המייסדים (שלחתי לך חומר רב מהמעט שבידי - כנס לאינטרנט ולמד), בינם בני משפחתי בו אדם יתרום לפי יכולתו ויתמלאו "כל" צרכיו {כמובן שכלגבי כל אוטופיה - גבולה ביכולת המימוש הפיזי - לכן יש להוסיף"...ברמת היכולת...". השווה את הזיייייית 3 אבות המשפחה שלי שתמצית הזיית קדחתם היתה שתיתכן מדינה יהודית נוכח הזייתי הקודחת שניתן להאריך במשהו את החיים תחת תענוגות חיי העצמאות תחת זיו קרני ונועם שמש החופש אליו נולדתי - בזכות הזיית הסבא רבא שלי ודורו - גם לדידי היו הוזים ותלושים - ב1880 להפקיר נכסים (למשל מגרשים בהרצלייה פיתוח), מעמד, לטעון שמדינה יהודית עצמאית תקום ותתקיים, לחדש שפה, להקים בית חינוך שכולו קודש לחיי קיבוץ ובית כינוס כל החפץ להתארח בתנאי פנסיון מלא בתנאי חפלה בלתי ניגמרת - הסתכלות מיקצועית פסיכולוגית נידרשה שם כנראה. סבתי שיינה קצנלסון נאלצה לעזוב את הבית/קיבוץ על טפה בעקבות בעלה שטען שכשאדם מבקש ללכת לתיאטרון הוא מתלבש יפה, קונה כרטיס חווה את החוויה וחוזר הביתה, אל השקט שלו - אלה שבבית קצנלסון התיאטרון אינו עוצר אף פעם, כולל וויכוחים עד לב שמיים, כינוסי וועדים, מעשי קונדס ותעלולים, שירה וסיפורת עד אין גבול שעיקרם אנרכיה שאחרי הכל בסיסו היה חלום הזוי אחד ענק - להיות עם חפשי במדינה יהודית עצמאית וחברתית. טען שכך אין ניתן לגדל את משפחתו האישית אל נורמליות.
* כן, ערגת לוואי היתה במשפחה מוטרפת ההזיות להפוך מרבנים ,מנהיגים,משוררים,
סופרים ומחנכים להיות חקלאים בארץ ישראל.
אז מי שאינו יודע את עברו, אינו מבין את הווייתו ואינו חוזה את מחרו - כתולעת בתפוח המשוכנעת שקדח חפירתה הוא כל העולם ומלואו.
- אתה חיית בחיי עבדות, כי כך בחרת לראות זאת - אני שזכיתי כבר בילדותי להיכנות "אינדיווידואליסט מחורבן" חייתי ועודי חי חיי בחירה, וחופש. ויודע שבחיים אין מחלקים מתנות - איני גיזען ומי שינסה לקחת את היקר לי ישלם עד היקר לו ביותר, לפי מידה - על החופש היחסי שלי אשמור (זה צדק הטבע וצדק האנוש).אפילו בעמיעד שרחוק מתמצית הרע אליו חותר הקיבוץ-המשונה - כיום כשאתה מחכה לאישור יו"ר הקיבוץ כדי ל"השתין בקשת" אתה חי "חיי חופש" (אישית נוכחתי וחוויתי כצופה-נוכח בעמיעד). שלא לדבר על החברים החרדים לפרנסתם ועודף דין החשבון ויראת הכבוד שהם חייבים לכל מיני עושקי קופתם וזכויות עברם, מנהלונים, בד"כ חוצנים שהשתלטו והושלטו עליהם לניהול חייהם במה ששלהם - החברים זרים בביתם ומודרים מנכסי בעלותם - שכירים קנויים וכנועים/צמיתי בנקים וחרדות גירוש והפקעה, משועבדים לעוכרי דין ויתר חוברי כנופיות משת"פים להופכם לעבדים, לכל היותר הופך החבר לעניין השולי שבחברתו. כמה סימלי שב -גב-יוסף שוב נמכרים עברים עבור בצע כסף בשל עודפי חלומות מכוננים ומופצת ההונאה - "... טרוף טורף יוסף..."
העתקת קישור