אחרי ששתיתי חומר נוגד הקאה הצלחתי לסיים את
הוספת תגובה לדף  "אימא אדמה" כסחורה
שם הכותב:  מושבניק
נושא / כותרת  אחרי ששתיתי חומר נוגד הקאה הצלחתי לסיים את
תוכן ההודעה:  קריאת המלל הפלצני הארכאי
ההזוי של קומרד אבן טובה.
מעבר לכך מסתבר שאינו,כנראה,יודע כיצד הוקם הקיבוץ,למעשה הקבוצה הראשונה.
ב-1909 חתמו חברי קומונת "הכובש" חוזה לשנה לעיבוד אדמות אום ג'וני.
זה חוזה המבדר את מה שקרה.
בחוזה נכתב שהקק"ל נותנת לאורחי פורחי הנוודים השלומפרים,ההיפים של אותם ימים, מחפשי גאולת נפשם ועמם,כסף לקניית בהמות עבודה,כלי עיבוד,זרעים למיזרע חורף ובקיץ,בתום הדיש ומכירת היבול יחזירו לקק"ל את כספה.
השנה היתה שחונה,היבול דל ומכירתו בקושי הספיקה להחזרת כספי "העם היהודי".
כנוודים הם המשיכו נדוד.
בסתיו 1910 חתם רופין חוזה כמעט זהה עם פראיירים חדשים,כמאמר האימרה פראיירים לא מתים-הם מתחלפים.
הפעם הפראיירים היו חברי הקומונה החדרתית.
הם כנראה התפללו נכון,תפילתם נענתה,ירד גשם, המיזרע עלה יפה,היבול היה מבורך,הכסף של ה"עם היהודי" הוחזר לקק"ל ועוד נותר להם כסף לעצמם.
כך בבלי דעת,ללא תיכנון,ללא תורה מסודרת החלה להיכתב "התורה" החדשה של הציונות המעשית.
דגניה לא נוסדה מתוך מרד אלא היתה תוצאה של הצלחת נסיון למצוא דרך לשמור על האדמות שהקק"ל קנתה ושכמובן לא עלה על דעת פקידיה לצאת ולשמור עליהן וגם לא עלה בדעתם לשכור שומרים.
חוזה העיבוד צד שתי ציפורים ביריה אחת-מצאו שומרים ומי שיעבד את האדמות ויתחיל התחלות חדשות בתחום ההתארגנות והחקלאות בניגוד לחקלאות במושבות.
באמצע העשור הראשון של המאה הקודמת קנתה הקק"ל את אדמות חולדה,בן שמן,אום ג'וני,באר טוביה ונדמה לי גם כינרת.
ההחלטה להשאיר לתמיד את אדמות ה"עם היהודי" בידי הקק"ל נבעה מהצפיה במה שהתרחש במושבות,בעיקר,ובערים של אז,כאשר בעלי אדמות יהודים מכרו אדמה בחזרה לערבים.
אכן מחשבה נכונה,לפחות לזמנה.עובדה,בחוק הקמת המינהל בסעיף 2 יש התרה של מכירה,אמנם בנסיבות מיוחדות בלבד.כך מכרו לאייזנברג את ים המלח והמפעלים וגם את האדמות של שלושה מושבים וגם את המפעלים האחרים של החברה לישראל.
והביב העביר ב"רפורמת המירפסות" כ-400,000 אלף דונם עירוניים לבעלות של הדיירים.
כשאלוהים רוצה גם מטאטא יורה.
כיצד גוזרים מהעובדה שהאדמות מוחכרות את הזכות להתעלל בחוכרים.
כיצד "מצליחים" פקידים האמורים לסייע למתיישבים לההפך למשעבדיהם.
החוצפה והרשע בולטים על רקע התנהגות פקידי הברון.
שם הברון הציל את המתישבים מפשיטת רגל בעזרת כספו הפרטי ולמרות שהיו חדלי פרעון,פושטי רגל ויד,הוא לא דרש מהם להעביר את אדמותיהם לבעלותו בתמורה להצלתם.
פיק"א אף נהגה עוד יותר ברוחב לב-אדמות שקנתה הועברו לבעלות החוכרים.
רק הקק"ל היתה ונשארה צייקנית ורודפנית כמו המכתב שקיבלו חברי המושב שאני חבר בו שנה בלבד אחרי שעלו על הקרקע,שבקנייתה השתתפו,ברמצע שנות ה-30 בו מעיז בהם יוסף וייץ לעבד את האדמה "עד קצה גבולה" ו"ללא שיור" מחשש של השתלטות חוזרת של הערבים במיוחד, הדגיש,לאחר שינוי "חוק האריסים".
עיניין להם את קצה הציפורן בזרת מה קורה עם המתישבים.
העיקר שישמרו להם על האדמה.
ובאר מים הקק"ל לא קדחה,וצנרת מרכזית לא הניחה,וחריש עמוק ביצעו המתישבים על חשבונם וגם גדר מסביב ליישוב בימי המתיחות שלפני מלחמת העצמאות, מימנו מכיסם.
לגבי ה"חוזה המשולש"-למיטב ידיעתי חוזה משולש יש רק למושבים שהוקמו לאחר העצמאות.
האדמות נחכרו ע"י הסוכנות שהחכירה האדמות לאגודת המושב ובכך היתה ברת רשות של הסוכנות וחבר המושב קיבל את הסכמת האגודה לעבד את אדמותיו ובכך הפך לר רשות של בר רשות.
היכן הצלע השלישית בחוזה של הקיבוצים ואני מבין שבכל מקרה מדובר רק בקיבוצים שהוקמו לאחר מלחמת העצמאות.
רעיון הקיבוץ לא נהגה עוד בחו"ל,מקסימום רעיון הקומונה שאכן הוגשם בצורות כאלו ואחרות בארץ תוך חיפושי דרך כיצד נכון לבצעו.

אולי הגיע הזמן לשחרר פרט מסוים אודותי-סבא שלי היה חבר ה"קומונה החדרתית" ובין חותמי חוזה העיבוד עם רופין,כעבור שנתיים עבר לחווה בחולדה שם היה מנהל העבודה וב-1918 עבר לחוות בן שמן והיה שותף להפיכת החווה למושב השני או השלישי בארץ.

אני מחזיק בידי צילום מכתב שכתב סבא שלי ב-1922,בשם חברי המושב להנהלה הראשית של קק"ל בי-ם ובו שני סעיפים.
בראשון הוא מספר להם שערבי מכפר שכן הציע להם לקנות 450 דונם.
הם פנו לסניף הקק"ל ביפו והוצע להם לפנות למשרד הראשי.
הם שלחו שליח ואח"כ היו צריכים לשלוח עוד פעם שליח והוא מציין שזה עלה להם 14.5 לי"מ=לירות מצריות והוא מבקש בשפת ימינו החזר אש"ל.
הוא מציין ש"לא לרווחים" עשו המאמץ אלא ל"המקום" כלומר למען המקום.
הציון שזה לא היה למען רווחים מצביע על כך שהפראיירים ידעו שיש המתפרנסים מתיווך עיסקאות נדל"ן.
מה רשם הפקיד בצד סעיף זה?
כן,נכון,"לא נשלם".

הסעיף השני עוסק בתשלום ה"ורקא" או "ורקו"=מס רכוש.
מה רכוש משל בעל הרכוש.
זה היה 1922,כאמור,והבריטים כבר 4 שנים בארץ וכאנשים מסודרים ובני עם הם דורשים ממעבדי האדמה את הורקא.
כותב סבא שלי לקק"ל שהחיילים האנגלים דורשים מהם את הורקא.
סבא מציין,שהם,המתישבים, מעבדים 1000 דונם ויש עוד 1000 דונם בהרים שם החלו לנטוע יער שנקרא אח"כ יער הרצל.
הורקא עבור 4 שנים מסתכמת ב-400 לי"מ.
הוא מציע שהם ישלמו 200 לי"מ משלהם ומבקש שהקק"ל ישלחו להם את ה-200 הנותרים.
מה כותב הפקיד בצד הסעיף?
כמובן-נשלם.
30 שנים לאחר התישבותם בבן שמן ו38 שנים אחרי אום ג'וני וחולדה,הם הופכים לפליטים כאשר מפנים אותם ואת כפר הנוער בתחילת 48.
ומתחילה האחזות חדשה במושב אחר.
היו לסבא וסבתא 85 דונם בחכירה ישירה.
כשקנו הורי את המשק ביישוב החדש אולץ סבא לוותר על חכירתו בבן שמן.
בנסח הטאבו כתובות 3 מילים כדי לתאר את ה"עיסקה" בין הקק"ל לסבא,שחור על גבי לבן בכתב יד נאה-
כתוב "מכר בלי תמורה".



הכיבוש עליו כותב אבן טובה היה רצוף עוולות ועושק וניצול רמיה ומניפולציה שביצעו ראשי היישוב בעבדיהם.
אני מבין שבבניה הגדולה רבים נפגעים,אבל.....
יש גבול לכל תעלול.
סבא וסבתא ואמא ואבא שלי וחבריהם אינם רובוטים ואינם כלבים ואינם עבדים.
עב"צ יכול,לטעמי כמובן,לא להיות גאה במה שהוריו עשו ולחשוב שלא מגיע להם דבר עבור מעשיהם,לפחות לא יותר ממה שמגיע לאלו שבאו אל המוכן ומגיע להם לא בזכות עשייה ותרומה למען הכלל אלא בזכות היותם יהודים ולא יותר.
והם למדו מצוין לדמגג עם המושג "שוויון" על כל הטיותיו ודקויותיו.


אף אחד מכם לא יספר לי מי ומה זה הקיבוץ המושב,הקק"ל ושאר ירקות.

אוףףףףףףףף איזה......!!!!!!!!!








העתקת קישור