עצת אחיתופל להוציא את המנהל משטח המחנה .
הוספת תגובה לדף  "אימא אדמה" כסחורה
שם הכותב:  משה שיאון(פיינשטיין)
נושא / כותרת  עצת אחיתופל להוציא את המנהל משטח המחנה .
תוכן ההודעה: 
ענקים הגו, בנו וחוללו וגמדים ביהירות אין קץ מטיפים להרס חמדני.
אלישע, כמה עובדות והבנתן עשויות לתרום להבנת מקורות הבעיות וקביעת העמדות.
* הקרקע שייכת למדינה וראוי שתשמש כצדק את כל סוגי האוכלוסייה לפי סדר עדיפות, גם לאומי אך גם כמקדם צדק לכל.

- יהודי בשם ברל כצנלסון בקביעותיו ב1911 אחראי לבעיה שנוצרה בין רמ"י למבקשים לנכס קרקעות מדינה לפרטיים/חלק מעיוותים הנוצרים כתוצאת ניסוי שינוי הקיבוץ אל מה שלא נועד בלא לערוך פירוק מסודר לפני המשך חיים.
- ב1911 ברל כצנלסון הנהיג עם בוסל את מה שכונה "מרד האיכרים" שפרץ כ"קש ששבר את גב הגמל" . הלווייה נערכה לאחד מחברי חבורת כינרת בטבריה ופקיד הברון ברמן נתן להם רק פרדה ועגלה אחת כדי ללוות את המת וזה לא הספיק. משחזרו מההלוויה מרדו. היה זה שיא במערכת יחסים שהביא למרד שסופו הביא להשתלשלות העניינים שהביאה ליסוד דגניה, כינרת וכל יתר הקבוצות והקיבוצים בהמשך.
- כתגובה הציע ארתור רופין לקבוצה לקבל עצמאות,אחריות ובעלות – ברל הסכים בהסתייגות, השיב לארתור רופין שהאדמה תהיה שייכת ללאום (כמה אהב באמת והיטיב להכיר יהודים ונטייתם למכור ולחפש רווח אישי גם בקודש). עניין זה היה המהותי ביותר כהבדל בין צורת ההתיישבות הקיבוצית ובין הורתה , צורת התיישבות המושבות .
- מינהל מקרקעי ישראל בהחלט ממלא את תפקידו נכון בעניין זה ואפילו מקל בהתייחס לחוזה המשולש/חוזה ההתיישבות והיותנו ברי-רשות בקרקע = מעין בעלים כל עוד אנו ממלאים את תנאי החוזה. ההפרטות הן בהחלט פירוק חלקי לפי אינטרסים צרים והפרה בוטה של החוזה המשולש/חוזה ההתיישבות אז על מי אנו מלינים ?, אנו רוצים לשנות את התנהלותנו, להפר את חוזה בסיס חיינו – לאפשר אפילו הפקרת אדם ("פנימה") ואדמה ("החצה")ניסיון הרעיון ה"גאוני" להוציא את המנהל משטח המחנה –. הפכנו כהכללה לתנועה לעושק הקשיש, משרד לדאגה לאינטרסים צרים. תדמיתנו הפכה די בצדק והכללה ממלח הארץ וקמצוץ הכרח הקיום הלאומי לגנב של המדינה.
- הגות ומעשי ברל ובן דודו טבנקין הביאה להתפתחות משלב המושבות והתאימה את החיים לשלב הבא של כיבוש הארץ/כיבוש הספר וציור גבולות המדינה – בעצם דור הורינו הוא שהעניק במידה רבה למדינה את הארץ : כיבוש הקרקע, כיבוש העבודה, המשך פיתוח כוח המגן למדינה, עד מלחמת השחרור . לאלו אחראים במידה רבה הנהגת ה3 – 2 בני הדודים ברל וטבנקין ובן גוריון שגם הוא היה במידה רבה חניך של אותה משפחה והרוח שהובילה אותה – 3 רבנים חרדים שלמדו, הוסמכו והסתנוורו נוכח ההשכלה והתפקרו אל הציונות החברתית.
רעיון הקיבוץ הארץ ישראלי עוד נהגה שנים לפני כן ואף התקיים הלכה ומעשה בגולה אך אדמה היתה ערגת נפשם הבלתי מושגת. רוח זו גם תרמה לקיום קולקטיבים נוספים שנהנינו ועודנו נהנים מתוצאתם, למשל תיאטראות הבימה והאוהל
- מתפרקות הקיבוץ אינה בשל אי נחיצות בקיבוץ/יחידה חברתית לוחמת אלה בשל היחלשות התודעה נוכח יצרים כובשים ומשתלטים. לכל דבר אורך חיים, כנראה שגם לקיבוץ ולמדינה. השאלה היא אם נמשיך בסטיכיית ההתפרטות לפרוטות עד סיום או נתחדש ברוח כוחות הקידמה כקבוצות השיתופיות, תנועות ההמשך של תנועות הנוער וכולי ורוח המחאה החברתית.

העתקת קישור