מה לעשות והאיברים המדולדלים הפכו לרוב ההולך וגדל
הוספת תגובה לדף  'המרחב הכפר'": עוד ישראבלוף
שם הכותב:  משה שיאון(פיינשטיין)
נושא / כותרת  מה לעשות והאיברים המדולדלים הפכו לרוב ההולך וגדל
תוכן ההודעה:  1. אלישע, כהרגלך, כותב יפה על רעיונות יפים ובעיניים של אופטימיסט בלתי נלאה. אלה שככל שנכיר בעובדות ונפעל על פיהן כן יטב, כן יתממש סיכוי להצלת האפשרי.
- הקיבוץ זכה ואף כבש לעצמו יתר זכויות ויחס בהיותו חברה ייחודית בעלת תפקידים לאומיים שלעם ובהמשך למדינה היה רצוי להעדיפו בהיותו חברת חלוץ/היחידה החברתית הלוחמת של ההסתדרות הציונית לכיבוש הארץ,קביעה ושמירת גבולה. המבנה והתפקוד החברתי הייחודיים התאימו למשימות. אבל היה היה.
2. קיבוץ-משונה אינו קיבוץ, עיקר מרכיב האוטופיה נוגד קיבוץ - פתיחת פער כלכלי כמגמה נבחרת, שכר-שונה על פי תלוש השכר הוא רק קצה הקרחון/ישימון-אנושי-יחסי, בו החברים מאבדים את בעלותם מעשה וגם להלכה, שיטה המפרה חוזה בסיסי תוך תיקון תקנות מינימום שאינן מחזיקות מול אוטופיה חדשה, חברה שבה לעתים אין דין ואין דיין, רק חבר (של מי ?) שתשובתו גם אינה נמצאת לו במרומים, חברה שכרצון חבריה לגבי מעטים עלולה להיות גרועה מהחברה אותה בא הקיבוץ לתקן, חברה בה גם אין שמירה על חוקי המדינה ותלות בלתי מוגבלת בטוב הלב או רודנות שליטים יחידים ואיזה רשם-אגודות שאינו סובל מהסבל שהוא מאפשר.
- תנועה קיבוצית-לשעבר בה רוב הישובים הפכו לקיבוצים-משונים שבה יושבים צוותא-חדא קיבוצים על בסיס מכנה משותף של אינטרסים צרים היא תעודת עניות לכך שעגל הזהב אינו זר, גם בקיבוצים שטרם מכרו נאמנותם כבגד, אך העתיד ברור.
- הקבוצים הם הטיקונים/חלקם - בעלי פרמידות ייצור-שיווק: בעלי האדמות ואמצעי ייצור להמשך תפוקה, בעלי ארגוני הובלה, בעלי בנקים (ארגוני הקניות), בעלי מפעלי עיבוד מזון , ושיווק . גם אמצעים פוליטיים להגנה על המוצרים לשמירת יחסנות יתר, גם כשהצדקת היסוד נפגעת עד אפס ונשאר השם קיבוץ כמפלט מס ועילה להטבות היתר, לא בהכרח על פי פרמטרים שווים לכל נפש.
* מה אפייני שמתקיים מאמץ להוצאת ממ"י משטח המחנה כדי שיתאפשר לבצע עבירות על תקנות מינהל בשעה שמתנהלת מערכה כנגד הפרטת קרקעות כללית.
* במצב זה מה פלא שאין עניין לעם לשמור על הקיבוץ-לשעבר, ברובו??, כשהקיבוץ חובר לקיבוץ לשעבר למאבקים על אינטרסים צרים, יחס הציבור בהתאם.
העתקת קישור