גבולות הפוליטיקה
הוספת תגובה לדף  מנוף לתיקון אדם ועולם - טיפוח ייחודיותו של הקיבוץ כחברה בעלת ערכים מובחנים, כחברה שהיא חלק ממהלך כללי לתיקון האדם והעולם, כפי שלא התבייש להיו
שם הכותב:  יוסי וייס
מקום מגורים:  תל אביב
נושא / כותרת  גבולות הפוליטיקה
תוכן ההודעה:  לא, אינני מתכוון לספרו השכוח יחסית של וגנר. אך בהחלט כותרת ספרו החשוב הזה משמשת לי כמוקד לביקורת על דבריו של אלעד. אמנם מדובר בביקורת מתוך הסכמה, אך ביקורת בכל זאת. קשה מאד היום לדבר בשבח הסוציאל-דמוקרטיה, כשהמפלגה שפרצה תרתי משמע תחת כותרת זו מתנהגת כרגע כפגר מת, למרות מאמציהן הראויים לכל שבח של שלי ואורית להגן על ערוותה. כלומר הסוציאל-דמוקרטיה שאמורה היתה להוות איזה שהוא מצפן או קריאת כיוון מלהיבה או לפחות מעוררת השראה להתחדשות חברתית-פוליטית, תקועה היום על פרויקט התדמיתיזציה של מזכ"ל ההסתדרות לשעבר, שכנראה לא באמת חושב שמדינת ישראל יכולה בלי גנרלים. כך או אחרת, גם אם היתה היום מפלגה סוציאל-דמוקרטית מרעננת, עדיין היתה בעיה להפוך את המאבק לסוציאל-דמוקרטיה למנוף להתחדשות הקבוץ, לא בגלל שתכניה אינם רלבנטיים חלילה. אדרבא, יש חפיפה גדולה בין סוציאל-דמוקרטיה כבסיס למדינת היהודים, לבין קופה משותפת כבסיס ליצירה הקבוצית. ובכל זאת משהו חסר. ומה שחסר זו הקריאה להתחדשות חברתית-תרבותית, מהסוג שאיפיין גם הוא את שלב ההקמה של התנועה הקבוצית והחברה היישובית גם יחד. מרוב חשדנות [מוצדקת] כנגד מגמות מפריטניות המסתתרות מאחורי סיסמאות "הניאו-קהילתיות" [בעיקר זו הנשענת על רוח ותרומות מאמריקה הצפונית!!], יש אצל סוציאל-דמוקרטים מהסוג המסתופף תחת יסוד [ואני עוקב מקרוב אחר כתב העת חברה ואחר האתר, גם אם אינני שותף פעיל], נטייה לבטל את כל מה שקשור להתחדשות החברתית-תרבותית, וחבל. ולכן, אם חפצת קיום היא התנועה הקבוצית, אין עליה להשמיט מהמאמץ החברתי-פוליטי את זה החברתי-תרבותי. לא בגלל ש"הכל פוליטי" כטענת הפוסט-מודרנים [טענה שמשמעותה האופרטיבית היא ביטול הפוליטיקה] אלא מכיוון שהתרבות והחברה הן ביסודו של דיון המהות העמוקה ביותר. הסוציאל-דמוקרטיה, גם במיטבה [ובמצבה הישראלי הנוכחי היא רחוקה מאד מאד מלהתקרב לכך], היא בבחינת "השפחה החרופה" [אם כי הגאה והחיונית] של החברה והתרבות. המשימה היא להצליח לשלב בין שני המימדים.
העתקת קישור