גם על עצמי לספר ידיעתי
הוספת תגובה לדף  סוף מלחמת החפירות - ייתכן והכנס השנתי של הזר"ש מסמן את סיום מלחמת החפירות ואת ראשיתו של המעבר "מהגנה להתקפה"
שם הכותב:  דני
נושא / כותרת  גם על עצמי לספר ידיעתי
תוכן ההודעה:  זה 'מדגדג' לי כבר זמן רב בקצות האצבעות שעל המקלדת:
בשנת 1989 ביקש אותי אהרון ידלין (שהכיר אותי מ'התוועדויות' קודמות, עוד מימיי ב'נוער העובד והלומד' וצעירי 'איחוד הקבוצות והקיבוצים') לחזור לפעילות תנועתית, כדי לקדם את רעיון 'תנועת צעירים שיתופית', כמענה לתהיות על עתידה של התנועה הקיבוצית. השתדלתי ללמוד את הנושא, בעיקר 'בשטח', וליצור קשרים עם 'ניצנים' שכבר החלו להנץ זעיר פה וזעיר שם ('מגוון' בשדרות, 'תמוז' בבית שמש, 'ראשית' בירושלים, 'גרעיני בנים' ו'קבוצות בחירה', קבוצות ש.שינים בכל מיני מקומות, חבורת צעירי הנוע"ל ב'רביד',ועוד).במסגרת מה שכונה אז 'חטיבת הגינ"ה' - גידול נוער והתישבות - ניסיתי גם לעניין את הנהגות תנועות-הנוער בהנעת בוגריהן ב'להקים מחדש' 'מחזורים של חברי תנועה' לאחר גיל השחרור מצה"ל (לא קשור בנח"ל) - - - הענין היה יגע. עומק ה'סכנות' והיקפן טרם חילחל לידיעתם ולהבנתם של כל האחראים, שנצמדו ל'קלישאות' ול'דפוסים' הותיקים. ומי אוהב 'נון-קונפורמיסטים' שמצביעים על 'עירומם וערוותם של המלכים' ?! לאחר זמן הגשתי ל"הנהלת" חטיבת הגינ"ה ולמזכירות התק"מ (עדיין, למרות שיצרתי קשרים מסויימים גם עם אנשי הקיבוץ הארצי) מעין סיכום של מה שלמדתי, עם הצעת עבודה להמשך. אחת ה'כותרות' (פרי מסקנותיי) היתה שלפני שהפירות הראשונים של 'תנועת צעירים קיבוצית' יבשילו, יעברו לפחות עוד כ-7 שנים (פירטתי מדוע). בתוך זמן קצר הוזמנתי אל מי שמונה באותם הימים לעמוד בראש חטיבת הגינ"ה (ששמה שונה מאז ל'אגף המשימות'. שם הרבה יותר 'סקסי') - יואל מרשק - שלאחר ש'סימן' לי שעל פי 'מבחן התוצאה' אני בעצם לא עושה כלום, שאל:"מי אתה רוצה שיחליט על סיום עבודתך ב'תנועה' -אתה או אני ?!". בתוך 10 דקות הייתי למטה, במשרדי מחלקת התחבורה שבמרתף ברוב דובנוב 10, והחזרתי את מפתחות המכונית שהועמדה (חלקית) לרשות 'שיטוטיי' ברחבי שדות הבור של 'תנועת הצעירים' שטרם נבטה. זה היה ב-1991. אני מודה ומתוודה שטעיתי. לא עוד 7 שנים היו דרושות לראשוני הזרעים לתפוח ולהציץ, ולצמחים החדשים להפיץ זרעים חדשים סביבם, אלא לפחות עוד 12-14 שנים ! מאז קצרה רוחו של יואל מרשק לנוכח ה'אורכה' של 7 שנים שהצבתי (או אולי היו לו סיבות אחרות) עברו (תעשו חשבון) 15 שנים ! כיום כבר יכול 'אהרון' 'הפרוייקטור' - איש הבצוע הפרקטי -להתבשם ולהתגאות בשדות מוריקים ומתמלאים. גם אני שמח עליהם, גם אם לעיתים צר לי שלא הצלחתי להתמיד ולהפעיל ביחד עם אחרים את המחרשה והמקלטרת, והמזרעה ומערכת ההשקייה... עד ההנאה מן הפירות. אבל אני מפרגן. "גם מסע בן אלף מילין", אמר מאו-דזה-דון -
"מתחיל בצעד אחד קטן". ומובן שלא כל היוצאים לדרך, או המצביעים בתחילתה על מגמתה, גם זוכים להגיע לתכליתה.
העתקת קישור